מאכל שבישלו גוי – אסור באכילה מדרבנן. כלומר, גם כאשר אין שום בעיית כשרות במאכלים ובסירים שבהם בושלו, אסור לישראל לאכול תבשילים שגוי בישל. בכלל איסור הבישול, כל המאכלים שהוכנו לאכילה על ידי חום של אש או חשמל, ובכלל זה המטוגנים בשמן עמוק בסיר או במעט שמן במחבת, בצלייה באש או באפייה או קלייה בתנור. וכן מאכלים שהתבשלו בקיטור או במיקרוגל או בכל דרך שמקובל להשתמש בחום כדי לבשל. אבל מאכלים שהוכנו על ידי גויים במליחה, בכבישה או בעישון קר – מותרים (שו”ע קיג, יג). בראשונים אנו מוצאים שני טעמים מרכזיים לגזירה זו:
א . חשש חתונות (רמב”ם) – אכילה אצל גוי גורמת לקרבה שעלולה להביא לידי התבוללות , ולכן גזרו חכמים שיהודים לא יוכלו לאכול אצל גויים.
ב . חשש למאכלות אסורים “שמא יאכילנו דבר טמא” (רש”י) . להלכה אנו פוסקים את שני הטעמים, אך כבר הגמרא הגבילה את האיסור ומוסיפה לו שני סייגים חשובים. האיסור חל על תבשילים שיש בהם חשיבות מסוימת, ואדם יכול להגישם בסעודה מכובדת, וממילא הם עלולים לגרום לקירוב לבבות. אבל במאכלים פשוטים, אין כל כך חשש לקירוב דעת, הואיל והבישול לא היה משמעותי לגביהם, ולכן אין בהם איסור. שני כללים אמרו חכמים בהגדרת תבשילים חשובים: הראשון, שאינם נאכלים כמו שהם חיים, אלא הבישול הוא שמכשירם לאכילה.
לדוגמא, חלב ומוצריו נאכלים חיים, ולכן אין בהם איסור בישולי גויים, ואילו בשר וקמח אינם נאכלים חיים, ולכן יש בבישולם איסור. הכלל השני, שהם עולים על שולחן מלכים ללפת בהם את הפת, אבל אם הם תבשילים שרק אנשים פשוטים רגילים לאוכלם, אין בהם איסור. הכלל הראשון הוא העיקרי למעשה, מפני שהוא זה שקובע את דינם של רוב המאכלים, ואילו הכלל השני נוגע למאכלים בודדים, מפני שכיום, בזכות הגיוון והפתיחות, כמעט כל סוגי המאכלים עולים על שולחן מלכים. יש עוד אפשרות להתיר אוכל שגוי בישל, והיא שתחילת הבישול יעשה על ידי יהודי, דהיינו עד “מאכל בן דרוסאי” שהוא בישול עד שלב כזה שניתן לאכול את המאכל בדוחק. בעניין בישולי גויים אנו אומרים שזה בערך 1/3 בישול, וכמובן כל מאכל ומאכל לפי טבעו. ורק אחר כך יוכל הגוי להמשיך את הבישול. יש מחלוקת בין פוסקי הספרדים והאשכנזים מהו הבישול שהיהודי צריך לעשות.
הרמ”א פסק שדי בכך שיהודי ידליק את האש , ויש שהסתפקו אף בכך שהיהודי ידליק את האש הראשונה, אפילו אם הגוי לוקח ממנה אש ומדליק את התנור . השו”ע , לעומת זאת פסק שהיהודי צריך להניח את הקדירה על האש. אם הגוי כבר התחיל את הבישול, ניתן להתיר את התבשיל ע”י התערבות יהודי בבישולו, אם המאכל עדיין לא התבשל בשיעור שליש בישולו (“כמאכל בן-דרוסאי”). אם התבשיל כבר עבר שיעור זה, לדעת הרמ”א – די בכך שיהודי יגמור את הבישול, ואילו לדעת השו”ע – ניתן להקל בכך רק במקום צורך גדול: כשאובדן התבשיל כרוך בהפסד מרובה, או כאשר זהו תבשיל לשבת ואין זמן להכין תבשיל אחר.
