פרשת בראשית - דבר הרב
פרשת בראשית היא הרי התחלת כל התורה כולה. אך מאידך היא הסוף והסיום של החגים המרוממים שמהם הגענו. שכן חתן בראשית מתקיף התחלה לסיום התורה ובכך חותם את הקריאות של השנה שעברה.
יוצא אם כן שפרשת בראשית מסמלת שני עניינים מנוגדים – מצד אחד היא הסיום והחותם של תקופה נעלית, שקובעת את ענייני כל השנה כולה – הן בגשמיות והן ברוחניות. ומצד שני היא ההתחלה של הירידה לעולם ולענייני החול, וההתעסקות במסחר וכל טרדות העולם הזה.
ישנו פתגם חסידי ידוע – כפי שאדם מעמיד עצמו בשבת בראשית כך עומד כל השנה… כלומר פרשת בראשית היא נקודת ציון קריטית שבה האדם צריך “לעמוד”. אך על מה אמורים לעמוד בדיוק?
בהתבוננות קלה על מה שעברנו נוכל להגדיר זאת בקלות יחסית…
באלול ובראש השנה וכך ביום הכיפורים – נלחמנו לנקות את ליבנו מכל וכל, נתאמצנו בכל לבבנו לעמוד נקיים לפני בורא העולמים, וליראתו בכל לבב. ואילו בחג הסוכות הוספנו עז לבוא לפניו ברננה ובשמחה כבנים אוהבים, ולהפוך את כל העולם כולו למדורת אש אחת גדולה לעבדו ולאהבו בלבב שלם. והנה עומדים אנו בנקודה שבה העולם מלשון העלם מגיע וצועק? שכחתם אותי.. מה איתי? הרי הקב”ה ברא עולם, יש צורך לעבוד ולהתפרנס! יש צורך לטפל בסתימות! יש צורך לטפל בבעיות רבות מאוד! תתעורר! וכך העולם תובע את ה”ההתעוררות” שלנו מענייני תשרי בתוקף גדול…
כאן בדיוק צריך האדם “לעמוד” על דעתו. שהרי הדעת רובעת הכל – כמאמר חז”ל – אין עני אלא בדעת, ואין עשיר אלא בדעת… תן דעתך.. הרי אתה עמדת בראש השנה וביום הכיפורים וביקשת מבורא עולם שיתן לך כל צרכך בראש השנה, הרי את עמדת לפניו וביקשת מחילה ביום הכיפורים הרי כולנו הודינו בכל ליבנו להשם בחג הסוכות. ועכשיו הוא אינו פה חלילה? אלא ודאי שהשם נמצא פה ביתר עוז וביתר שאת משנה שעברה. אלא שכעת יצאנו למבחן אמיתי.
כתוב שאחד התענוגים שיש לאבא זה שהבן מחפש אחריו וכמאמר “בן חכם ישמח אב” (מוסבר בכתבים שהאב שמח מחיפוש בנו אותו שיודע הבן שלעולם לא יעזבו). וכך גם כאן, לאחר הקשר הנפלא האמיץ והאמיתי ביננו לבין הקב”ה, שולחנו השם יתברך לעולם (מלשון העלם) וכמו אומר : אנא, אל תשכחני, אני פה לידך, רק רצוני שתעמוד במבחן ו”תעמוד” על דעתך גם בשבת בראשית. גם שאתה יורד לעולם והוא מאיים להטביעך, ולהורידך למטה – אל תשכח שאני נמצא פה בדיוק כמו שהייתי בראש השנה ובכיפור ובסוכות. היה חכם – דווקא בעולם תוכל לשמח אותי בכפליים אם לא שתכחני.
ונמצא שאם אדם עומד על דעתו האלוקית ולא נכנע לפיתויי העולם ואדרבא – פועל בעולם ומאיר אותו בידועו שנשלח לעולם בציווי השם כדי להאירו. אלא שלכן צריכים “לעמוד” דווקא, כי בעולם הזה עיקר הנסיון הוא להעמיד את האדם בפיתויים שונים ולראות האם ישאר נאמן לשליחותו ולתפקידו האלוקי או שמא חלילה ישכח את תפקידו האמיתי ויפול בפיתויי היצר.
אלא שכדי לזכור זאת צריכים לקחת את ענייני החגים הנעלים שבאו מלמעלה, ולהתחיל לפרוט אותם לפרוטות, ו”לפרוק את המזוודות” בצורה מסודרת, והפעם מלמטה למעלה דווקא, בעבודה “פנימית” ואישית. שהדברים יקבעו באמת לאמיתו, בצורה יסודית ומסודרת ולא כמתנת חינם. אלא שכדי שהדברים יחדרו למוחו של האדם בפנימיות ואפילו יגיעו לליבו לזה צריכים לשבת וללמוד את התורה הקדושה בצורה יסודית – איש איש כפי רמת היסודיות שלו. ולהתחיל מבראשית…
