הללויה – חובת דקדוק הקריאה בתהילים

מזה כמה דורות שנתמעטו הבקיאים ורבו השיבושים בהם, עד שרבים מחכמי ישראל כתבו להעיר על ההכרח בבקיאות ראויה באמירת מזמורי התהלים, כמו כל ספרי הקודש.
טעמי מקרא תהלים הם מכלל הידועים בשמם “טעמי אמ”ת”. טעמי המקרא בכלל הם שיטה שלימה של סימנים המורים לקורא את נגינת הפסוק, ויש בהם משמעות בפרשנות הכתוב. שיטה זו הייתה ידועה ומקובלת בעם ישראל והיא נמסרה מדור לדור כתורה שבעל-פה, עד שבאו חכמי המסורה וקבעו לה סימנים בכתב כפי שהם מפורסמים לפנינו כיום. שיטה זו אחידה ברוב ספרי התנ”ך, מלבד שלושה ספרי כתובים והם: איוב, משלי תהלים, הנכללים בכינוי ‘ספרי אמ”ת’. טעמי הפסוקים בשלושת הספרים הללו שונים בכלליהם, ורובא דאינשי לא בקיאים בהם. ואמנם, נגינה מיוחדת למזמורי התהלים נשתמרה בין יהודי תימן, אשר הרבו לקרוא בהם כמסורת שבע”פ.

עוד אציגה מדברי חכמי ישראל שהעירו בלשון קדשם, ע”מ לעורר את חשיבות הדקדוק בקריאה ולחזק את הכרחיותו. הנה מ”ש הרב בעל “מנחת שי” בהקדמתו לסדר כתובים: “בספר תהלות יש עניינים נפלאים כמו שספרו הקודמים מהסגולות הנפלאות אשר לכל מזמור ומזמור, ומהתמדת ההשגחה האלוהית על כל מי שירבה בקריאתם בכוונה רצויה ויתפלל בהם ערב ובקר וצהרים, והייתה הידיעה הזאת מפורסמת אצלם. ומפני ששמעתי רבים מעם הארץ באמרם המזמורים בבתי כנסיות שאינם בקיאים בפיסוקי הטעמים, גם לא ידעו ולא יבינו פשטי הכתובים, ודרכם באפילה לא ידעו במה יכשלו, ופעמים רבות יביעון בפיהם חרבות בשפתותיהם, ובאים לידי חירוף וגידוף, חלילה, אשר כל שמעם תצלנה שתי אזניו, וההילול נהפך לחילול, ח”ו. גמרתי להעיר על רוב פסיקתא דתילים, מאותם שנעשו לכוונה זו להרחיק החירופים והגידופים ולזות שפתים יתרחק ממנו, כמו שנצטוינו בהרבה מקומות. ומתהלים ילמדו לשאר ספרים, ולשומעים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב, וכתיב ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום. בה’ יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל”.

וראה עוד מ”ש מהר”ח פלאג’י זצ”ל בהק’ לס’ הכתוב לחיים: “אך בזאת כמו צער בנפשי, דלפי מה שהוא הלימוד הזה יקר הערך ונורא ונשגב מאד היה מן הראוי שיהיו בקיאים במבטא שפתים, כדחזי בכל טעמיהם ודקדוקיהם. ורובא דרובא לא ידעו ולא יבינו היכי גרסי, ואפילו בעלי תלמוד לא בקיאי באמירת התהלים, כי לא ידעו במקרא, ואין זו דרך נכונה. וכל אחד מישראל חייב להשכיר לבנו מלמד מומחה ובקי שילמדהו היטב פירוש המלות, וגם החזק הוא הרפה, ומה למעלה ומה למטה. וגם שיזהרו ללמוד אותם בשובה ונחת, בשפה ברורה ובנעימה. ולא כאותם אנשים דקודם שבאו להתחיל “אשרי” קמא, ירוצו ולא ייגעו להיות נמצאים בפסוק “כל הנשמה תהלל יה הללויה”. ובלימוד כזה לא בחר ה’. דלפי שיעור הכוונה ואמירה נעימה של התהלים כאותו שיעור יעשה לו סגולה. דגם ה’ יענהו, דלרב תרבה ולמעט תמעיט. וטוב מעט בכוונה ספר אחד מהרבות שלא בכוונה כל החמשה ספרים”.

והביטה וראה, להרב אליה רבה (סימן א’) דכתב וז”ל, אשרי אדם האומר תהלים בשירה ובזמרה ובכוונת הלב, ואין לאומרם במרוצה ובמהירות ובלתי כוונה והבנה, ויש כמה ששוגים בקריאה ומדלגים בפסוקים, וחוטפין זה מזה וכמעט אין זה מברך אלא מנאץ ח”ו. ודברים אלו מצוה לאומרם בפני המון העם הלומדים תהלים שיתנו דעתן ויזהרו בלימודם”.

וכן כתב כמוהר”ר יחיא צאלח (מהרי”ץ) זצ”ל בסידורו עץ חיים (בסדר יוה”כ לאחר קדיש תתקבל עמ”ש בתכלאל שמתחילים לקרוא ספר תהלים), וזה לשון קדשו: “ז”ל חמ”י ז”ל נהגו כל ישראל ללמוד ליל יוה”כ כל החמשה ספרים כי סגולתו רבה לכפר על הנפש ולבטל כל גזירות רעות. ואסמכוה אקרא דכתיב אהללה שם אלהים בשיר וכו’ ותיטב לה’ משור פר וכו’ אך ורק אם יקרא אותו כהוגן וכשורה בלא הפסקה ובטעמיו ונקודותיו ויבין מה שמוציא בפיו”.

ועוד העיר רבי דוד צאלח זצ”ל, נכד מהרי”ץ, כאן בהג”ה: וזולת זה איך יאמר בתפילה שאומר אחריו ובזכות טעמיו ונקודותיו והוא לא ידעם וקראם. ולא די לו מה שקראו בלא טעמים אלא שיבקש זכות ושכר על זה וגם שקר בפיו וענשו גדול. ועל זה אמרו ז”ל העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס. וגם המקובלים החמירו בסוד טעמים ונקודות וגם מהר”ם אלשיך מקפיד על זה. וחמשה ספרים כנגד חמשה חומשי תורה וחמש מגילות וחמשה פרצופין ונשמה בסוד חמשה פרצופין שיש באצילות, והמשכיל יבין, עכ”ל.

עוד ראה מ”ש כמוהר”ר יוסף צובירי שליט”א בהק’ לביאורו הגדול ‘מסורת מדוייקת’ (כמובא בראש ספר התאג’ כתר תורה, בדילוג): “ראשית אומר – איתא בגמרא על פסוק (נחמיה ח’) ויקראו בספר בתורת האלהים מפורש, ושום שכל, ויבינו במקרא, זה פיסוק טעמים (מגילה ג ע”א, נדרים ל”ז ע”ב). הנגינות קרויים טעמים (רש”י מגילה שם) שע”י הניגון, מבינים לחבר המקרא למעלה או למטה (פי’ הרא”ש נדרים שם). ובגמרא חגיגה (דף ו’ ע”ב) פיסוקי טעמים, פירש”י שהטעמים הם הנגינות כגון אתנחתא, זקף קטן, פשטא ורביע עי”ש. וכבר דברו במקומות רבים בזוהר ובתיקונים במעלת הטעמים והנקודות 1 וסודם. ומשום כך באתי להעיר על מקצת טעמים ונקודות לפי מנהג קריאתנו…ואנו הלא אנחנו סומכים בקריאתנו על שלושה יסודות בריאים וחזקים – א) קבלנו מזקנים אשר ראו ואשר שמעו מפי מגידי אמת שקדמום, כי למשפחת הרשב”א כהן צדק עראקי בזמנו ובזמן בניו וב”ב היו להם ספרי תיג’אן ישנים מן המובחרים והמדוייקים… מלפנים הספיקו לבסס ולקבוע מנהגי הקריאה בביה”כ ע”פ אותם התיגאן ונמשך הדבר אלינו עד היום. ב) בראש ביה”כ הרשב”א ז”ל, עמדו הרבנים המובהקים הרה”ג כמוהר”ר דוד משרקי זצ”ל והרה”ג יחיא הכהן עראקי זצ”ל שכל מנהגי ביה”כ לרבות דקדוקי הקריאה בתורה נבחרו ונקבעו על פיהם. ג) אנו נוהגים בקריאה כפי שלימדונו רבותינו ואבותינו כמו שלמדו הם בהיותם תינוקות של בית רבן מפי הר”ר חיים קרח זצ”ל, ואביו הר”ר יוסף קרח זצ”ל והר”ר שלמה משרקי זצ”ל, שגם הם היו בקיאים בטעמים ובדקדוקי הקריאה כפי שקיבלו מפי רבותיהם וזקנים שקדמו לפניהם… ואם כן אסור לנו לשנות, וכל אחד חייב להחזיק במנהג אבותיו ורבותיו”, עכ”ל.

זהו שאמרו בשם רבינו יהודה החסיד (תה”ל ח’): “מצוה רבה מי שיש לו ידיעה ברורה בחכמת הדקדוק להגיה ספר תהלים על נכון ולומר אותו כראוי”.