יום חמישי, י”ח אדר ב’ התשפ”ד
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

שתף:

הללויה – ישראל נבראו לספר תהילת ד

התהילה היא לה' יתברך

כלשון הכתוב “תהילת ה’ ידבר פי” (תהלים קמה, כא ועוד הרבה בתנ”ך בלשון זו). וישראל מפארים ומשבחים לה’, והוא תפארתם ותהלתם, כענין שכתוב (דברים י) “הוא תהלתך והוא אלהיך”. עם כל זה, הנה גם הקב”ה משתבח בישראל עמו והם תהלתו, כאמור (דברים כו, יט): לְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדשׁ לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר”. ואמרו חז”ל במדרשם: “אין לישראל תהלה אלא הקב”ה, ואין להקב”ה תהלה אלא ישראל, שנאמר (ישעיה מג, כא) עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו” (מדרש תהלים, קט). כי כבר באותה העת שעלה ברצון הבורא יתברך לברוא את עמו ישראל ואת עולמו (“מחשבתן של ישראל קדמה לעולם”), נקבעה מהותם להיות עם ה’ הנושאים את שבח תהלתו בעולם. וזהו שאומר הנביא ישעיה “עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו”.
רעיון עמוק מתברר בכתוב הזה, הקושר בין היוצר לנוצר, בין עם ישראל לרבון עולם. המלה “זו” שווה בגימטריה למלת “אחד”, וללמד שעם ישראל איננו יצירה נבדלת לעצמו, אלא הם כיצירה המאוחדת במהותה עם הבורא יתברך, כמאמר הכתוב “כי חלק ה’ עמו יעקב חבל נחלתו” (דברים לב, ט), ועוד נאמר “ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ” (שמ”ב ז, כג). זהו שנאמר “לי”, והוא במשמעות של “לי – לשמי” (כמ”ש בפירוש רש”י על שמות כה, ב), כי אין ישראל עם ככל העמים, אלא הם יצירה מיוחדת וקנין של הקב”ה על מנת לספר תהלתו בכל העולם. ביסוד הדבר למדנו כי זו סיבת יצירתו של עם ישראל, זו כל מהותו וזו תכליתו. וכמ”ש רש”י בפתיחת התורה את יסוד היצירה במלה בראשית, בשביל ישראל שנקראו ראשית – לא במשמעות של בעבורם כשלעצמם, אלא דווקא ובעיקר לצורך ותכלית של “תהלתי יספרו”.

כתוב זה היה מרגלא בפומיה של מו”ר ועט”ר רבינו הרצי”ה קוק זצ”ל ראש הישיבה, ישיבת מרכז הרב אשר בירושלים עיר הקדש, אשר הרבה לשאת את דבר קדשו, לבאר כי המציאות של עם ישראל בעולם היא עובדה של יצירה אלהית, אשר ממנה הוכחה לעולם כולו על מציאותו של הבורא יתברך. עם ישראל הוא בריאה חדשה בעלת ערך אלהי צבורי כללי, הוא חלק אנושות מיוחד, שעצם יצירתו וכל מהותו ותפקידו בחיים הוא בכתוב “עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו” (עיין שיחות הרצי”ה לבראשית עמ’ 135,94).

וכך ביארו לנו חז”ל באמרם: “לפי שישראל נבראו לומר תהילתו של הקב”ה כמ”ד עם זו יצרתי וגו’ כדי שיתהלל שמו בהם” (במדב”ר פר’ ה, ו). ועוד אמרו: “אמר ר’ חמא בר חנינא, בא וראה שבחו של הקב”ה וקדושתו שהוא מחבב את ישראל, שאף על פי שיש לפניו אלף אלפי אלפים ורבי רבבות כתות של מלאכי השרת שישרתוהו אינו רוצה בשבחן של כולן אלא בשבחן של ישראל. שנאמר, ברב עם הדרת מלך. ואין עם אלא ישראל, שנאמר עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו. בשביל שיספרו תהילתי בעולם. ובאותה שעה שהן נאספין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ושומעין אגדה מפי חכם, אני מתעלה מעולמי, ואומר למלאכי השרת, באו וראו עם זו שיצרתי לי בעולמי כמה הן משבחין אותי, באותו השעה הן מלבישין אותו הוד והדר” (מדרש משלי פר’ יד). ואמרו, “ואין קילוס גדול להקב”ה אלא קילוסין של ישראל, שנאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו” (מדרש תהילים, קד).

זהו שלמדנו לעיל, כי התהילה שישראל נושאים לפני בוראם, היא מעצם מציאות בריאתם ומאחדות הדביקות שבין ישראל לקב”ה ובין הקב”ה לישראל, עד כדי שאמרו חז”ל במדרשם: “אמר הקב”ה, אפתח להם לישראל פה ולשון בדברי תורה כדי שישבחו שמי בכל יום ויום. שאם אין ישראל בעולם אין לי שבח וגדולה, שאלמלא שירה וזמרה שישראל אומרים לפני בכל יום לא בראתי עולמי. אפילו ישראל שכל העולם כלו נברא בשבילן לא בראתים אלא בשביל שירה שנאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו” (מדרש אותיות ר”ע, א).


ח – חותם והמה פתיחות.


בקשתי במהדורה זו של ספר התהלים, למיעוט ערכי, להלל ולשבח לבורא יתברך כמי שמתחנן ומתפלל לפניו יתברך, ובזה מצאתי לי היתר להלל ולשבח לפניו יתברך. ורק מה שמצאתי הבאתי כאן לזכות את חו”ר תימן שדבריהם מובאים כאן, ויהיו שפתותיהם דודבות במקום עדנם.

עוד מצאתי לי סמך מן הכתוב “תַּבַּעְנָה שְׂפָתַי תְּהִלָּה כִּי תְלַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ” (תהילים קיט, קעא), כי תורה היא וללמוד אנו צריכים.

ועוד מצאנו שכך היה מנהג הקדמונים להודות לה’, כמו באדם הראשון שאמר מזמור שיר ליום השבת. ונח אמר (בראשית ט) ויאמר ברוך אלהי שם. ושם בן נח שנקרא מלכי צדק מלך שלם אמר (בראשית יד) ברוך אל עליון קונה שמים וארץ, ועוד אמר מזמור נאום ה’ לאדוני. ואברהם אמר מזמור משכיל לאיתן האזרחי. ומשה אמר תפילה למשה ועוד י’ מזמורים הנלווים אליו. ומשה ובני ישראל אמרו שירה על הים. ואמנם גם אם הותר הדבר רק לאבות ראשונים, מ”מ מפורסם המנהג בקרב קהילות ישראל בכל הדורות ובכל הקהילות לקבוע אמירת תהילים להלל לפני השי”ת.

והנה אומר דוד: “לֹא נְכַחֵד מִבְּנֵיהֶם לְדוֹר אַחֲרוֹן מְסַפְּרִים תְּהִלּוֹת יְהֹוָה וֶעֱזוּזוֹ וְנִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה” (תהילים עח, ד). וביאר האבן עזרא בזה”ל: “והנה חייבים אנחנו שלא נכחד מה ששמעו מאבותינו לאשר הם מזרעם, עד שיהיו גם הם מספרים תהלות השם”.

וכיון שהותר הדבר והוא חובה, על כן חלקי ה’ אמרה נפשי, להביע רננות אל חי בספר התהילים, וכמאמר הכתוב (קמה, א) “תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד”. ועל כן אמרו במזמורי התהילים ובכוח סגולת אמירתם: אלו ידעתם כחם של פסוקי תהלים ופעולתם בשמי רום, הייתם אומרים אותם בכל עת. תדעו שמזמורי תהלים שוברים כל המחיצות, ועולים בעילוי אחר עילוי, בלי שום הפרעה, ומשתטחים לפני אדון העולמים ופועלים פעולתם בחסד וברחמים (מתוך ילקוט “תהלות יוסף” כאן).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ההרשמה התבצעה וצוות הללויה ירשום את האותיות בספר עבור החיילים הגיבורים שלנו. יחד ננצח.

שימו לב!

כדי לכתוב ספר תורה וכדי להמשיך ולעמול אנו זקוקים לעזרתכם

השקיעו מספר דקות והוסיפו זכויות לעם ישראל