יום שני, י”ד ניסן התשפ”ד
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ואני תפילתי פרק 1 מודה אני לפניך

הרב מאיר ערד על משמעות התפילה והכוונות בה על פי פשט, דרש, רמז וסוד והשבוע: מודה אני לפניך

ביאורי התפילה ופירוש מילות התפילה בשיעור השבועי בענייני לימוד התפילה והבנתה עפ”י פשט, דרש, רמז וסוד עם הרב מאיר ערד. בשיעור זה: הבנה והעמקה ב -“מודה אני” המילים הראשונות היוצאות מפינו בכל בוקר. מדוע דוקא אלו המילים שנבחרו? מדוע מוקדם כ”כ לפני כל השאר אפילו לפני נטילת הידיים ועוד. רק באתר הללויה

ואני תפילתי פרק ראשון מודה אני לפניך

אנחנו מתחילים עכשיו בע”ה סדרת שיעורים חדשה בנושא התפילה על פי הסוד והחסידות. בסדרה זו נלמד בע”ה כל פעם קטע אחר מהתפילה לפי הסדר ובכל פעם ננסה ללמוד את המשמעות של אותו קטע גם בפשט של המילים וגם במשמעות הפנימית הרוחנית על פי הסוד והחסידות כפי שנוכל להעמיד ולהספיק.
היום אנחנו נתחיל עם התפילה הראשונה שאדם אומר כשהוא קם מהשינה, התפילה שהוא אומר מיד כשהוא קם מהשינה. כפי שמופיע בסידור וכמו שבשולחן ערוך כתוב כאשר האדם מתעורר משנתו, מיד שהוא מתעורר, עוד לפני שהוא נוטל ידיים, עוד לפני שהוא שוטף פנים, שותה קפה, רק קם בבוקר, איך שהוא מתעורר הוא אומר “מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך”:
מיד שהוא מתעורר הוא נזכר שהקב”ה עומד לידו, מלך מלכי המלכים, הקב”ה. והוא אומר לו, מודה לו על זה שהוא החזיר לו את הנשמה. אם נשים לב למשהו מעניין, ב”מודה אני” לא מוזכר שמו של הקב”ה. אומרים “מודה אני לפניך”, לא אומרים “מודה אני לפניך ה’ אלוקינו ואלוקי אבותינו…”אנחנו לא מזכירים את שמו של הקב”ה אלא רק מודה אני לפניך.

מודה אני לפניך – פשט

אז ההסבר על פי הפשט – מכיוון שאת המודה אני אנחנו אומרים מיד שמתעוררים, עוד לפני שנוטלים את הידיים ושוטפים את הפה, הרי לא מתאים להזכיר שם שמיים במצב כזה, לכן אומרים הודאה כללית “מודה אני לפניך” מבלי להזכיר את שמו של הקב”ה. אחר כך כשקמים, נוטלים ידיים, שוטפים את הפנים, אז מתחילים לומר את הברכה עם שמו של הקב”ה, אלוקי נשמה ושאר ברכות השחר.
אם כך נשאלת השאלה: למה שלא נחכה ונתעורר כמו שצריך ונפקח את העניין ונתארגן? רק אז נגיד את הברכה כמו שצריך עם שמו של הקב”ה. למה צריך לומר מודה אני מיד כשמתעוררים.
ההסבר הוא שמכיוון שההנאה שהנשמה חזרה אלי בבוקר היא הנאה שקורית מיד כשמתעוררים, אז כמו שאדם אוכל תפוח לא יכול לברך אחרי שהוא אכל ונהנה. אז גם אנחנו, מיד כשאנחנו מתחילים להנות את ההנאה הגדולה ביותר שה’ החזיר לנו את הנשמה אז מיד אנחנו צריכים לשבח ולהודות לקב”ה ולומר לו “מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך”.
ההודאה הזו היא ההודאה על הדבר הכי גדול שיש לנו. כל ההנאות שיש לנו בעולם נגזרות ונמשכות מהדבר הגדול הזה, ברגע שהאדם יודע שיש לו נשמה שנכנסה אליו, שמחייה אותו, יש לו חיים. ממילא הוא יכול להנות בהנאה של אכילה, בהנאות אחרות, גם עליהם הוא מהלל ומשבח לקב”ה. אבל ההנאה הגדולה ביותר שממנה נגזר הכל – זה עצם זה שהנשמה חזרה אלינו בבוקר. זה לא מובן מאליו. לצערנו, יש אנשים שהולכים לישון והנשמה לא חוזרת אליהם. כשאדם מתעורר בבוקר והוא רואה שהנשמה חזרה אליו, אז לפני כל דבר הוא קודם כל מודה לקב”ה ואומר שהחזרת בי נשמתי.
זה ההסבר של מודה אני על פי פשט הדברים.
אך כפי שאנחנו יודעים, בתורה יש רבדים שונים של עומק. יש פרדס לתורה. פרד”ס ראשי תיבות: פשט, רמז, דרש וסוד. מה שהסברנו על מודה אני זה על פי הפשט, אך יש כמובן גם רמז וגם סוד, בתוך המודה אני והמשמעות הרוחנית שלו.

מודה אני לפניך – רמז

חכמים אומרים שמודה אני שאנחנו אומרים בבוקר שה’ החזיר לנו את הנשמה, זה רומז על תחיית המתים. ידוע כשאשר האדם הולך לישון זה אחד משישים של מיתה. ולכן בעצם יוצא שכאשר אדם קם בבוקר והוא מתעורר והנשמה חזרה אליו, בזעיר-אנפין זה תחיית המתים. כי מכיוון שבשעת השינה הוא היה קצת, חלקיק אחד מחלקי שישים ממיתה, כשהוא קם ומתעורר, זה כמו, זה דומה בקצת לתחיית המתים. ולכן כשיהודי אומר “מודה אני לפניך מלך חי וקיים” אז הוא בעצם מודה לקב”ה שהחזיר לו את הנשמה וזה גם מחזק לו את האמונה בתחיית המתים. תחיית המתים זה אחד מעקרון האמונה, העיקר ה-13 שהרמב”ם כותב מבין 13 עיקרי האמונה. העיקר שאומר שתבוא הגאולה, בשלב מסויים, כל המתים יקומו ויחזרו לתחייה. היום זה נשמע לנו אולי בלתי נתפס או בלתי מציאותי, אך זה אחד מעיקרי האמונה של עם ישראל, שהמתים יקומו ויחזרו לתחייה. וכשאנחנו רואים איך שכל בוקר אנחנו מתעוררים והנשמה חזרה אלינו ובזעיר-אנפין זה סוג של תחיית המתים, זה מחזק לנו את האמונה בתחיית המתים הכללית שתהיה לעם ישראל בגאולה האמיתית והשלימה. לכן אנחנו אומרים במודה אני בסוף “רבה אמונתך” מה זה אומר? יש לנו עכשיו אמונה חזקה, אמונה רבה בתחיית המתים, בעקבות זה שראינו שה’ החזיר לנו את הנשמה. זה אמנם לא הפשט של מודה אני, אבל זה רמוז במודה אני. כמו שאמרנו יש פשט ויש רמז. ועל ידי הפשט שאני אומר לה’ ומודה לו אז רמוז כאן גם חיזוק האמונה שצריכה להיות לנו בתחיית המתים.
לאחר מכן אנחנו עוברים לשלב נוסף: פשט, רמז, דרש.

מודה אני לפניך – דרש

מה דורשים על “מודה אני” יש דרשה מאוד מעניינת שחכמים דורשים ולמדים להנהגה היום יומית שלנו ממודה אני. בעצם מה קורא פה כשאנחנו הולכים לישון? כשאנו הולכים לישון אנחנו בעצם מחזירים לקב”ה נותנים לו את הנשמה לפיקדון. מפקידים אצלו את הנשמה. הקב”ה מחזיר לנו את הנשמה בבוקר. אנחנו יודעים שלא תמיד אנחנו ראויים שהנשמה תחזור אלינו. לפעמים האדם לא עשה את תפקידו בעולם, הנשמה האלוקית הייתה למעלה בגן עדן ולא היה חסר לה שום דבר. היא באה לעולם הזה לעשות שליחות ולבצע איזה תפקיד. אם האדם מבצע את שליחותו ואת תפקידו – מצויין! אבל אם לא, אז לכאורה, מה זכות הקיום שלו בעולם? למה שהקב”ה ייתן לו להמשיך ולהיות בעולם הזה אם הוא לא מבצע את שליחותו. לכן היה ראוי לפי דין שהקב”ה יעקב את הנשמה אצלו ולא ייתן לה לחזור אם האדם לא עשה את תפקידו שלשמו הוא כאן בעולם. אך אנחנו רואים שזה לא ככה, וכל בוקר מחדש ה’ מחזיר לנו את הנשמה ובעצם סומך עלינו, הוא בוטח ומאמין בנו שלמרות שעד עכשיו לא היינו בסדר ולא התנהגנו כמו שצריך, אנחנו בוודאי בסופו של דבר נבצע את שליחותינו, נבצע את תפקידנו. הוא נותן לנו את הצ’אנס הנוסף, נותן לנו את הנשמה, מוריד אותו למטה להזדמנות נוספת, ליום נוסף שבו נעשה ונבצע את רצון ה’.
גם אנחנו צריכים ללמוד מהקב”ה בעניין הזה. הרבה פעמים שהוא “חייב” לנו משהו, אנחנו אולי כועסים עליו, אנחנו לא מאמינים שהוא “יחזיר” לנו את זה. לא חייב להיות דווקא להחזיר משהו ממוני שהוא לקח, יכול להיות סתם להחזיר לנו טובה או הבטחה שהבטיח אבל אנחנו צריכים ללמוד מהקב”ה שכמו שהוא כל בוקר מחדש סומך עלינו, מחזיר לנו את הנשמה, נותן לנו אותה פעם נוספת, למרות שאולי לא התנהגנו כמו שצריך ביממה האחרונה – הוא סומך עלינו ונותן לנו צ’אנס ומחזיר לנו את הנשמה מתוך אמון פנימי שנצליח לבצע את תפקידנו. וגם אנחנו צריכים ללמוד להאמין באנשים.
זה נכון שהאדם יאמין בחברו, שההורה יאמין בילד שלו, המורה בתלמיד שלו ובכלל כל יחסי האנוש הסביבתיים של האדם מול הסביבה בכל הרמות השונות של הקשרים השונים – אנחנו צריכים להיות סבלניים וגם אם יש אדם שאנחנו מצפים ממנו משהו מסויים והוא לא עשה אותו עד היום – נחזק בתוכנו את האמון, התקווה, הבטחון שבוודאי בסופו של דבר הדבר הזה ייעשה וללמוד מה’ את הדבר הזה שכמו שהוא סומך עלינו ומאמין בנו ונותן לנו את הנשמה כל בוקר מחדש – כך גם אנחנו צריכים להאמין ולסמוך באחרים.
יש לזה גם השלכה מבחינה הלכתית, שהאדם שחייב למישהו כסף והוא הביא לו פקדון, האדם שהפקדון נמצא אצלו – לא יכול לעקב את הפקדון בידיו עד שהכסף יוחזר אלא אם הבנאדם צריך את הפקדון להשתמש בו, נניח הוא צריך אותו ללילה, או ביום, אז הוא חייב להחזיר לו את הפקדון, את החפץ למרות שהוא עוד לא החזיר את החוב, מתוך אמון ובטחון שבוודאי שהוא יחזיר לו בסופו של דבר את החוב ואת זה אנחנו לומדים בין השאר מזה שה’ מחזיר לנו את הנשמה כל בוקר מחדש.
אז ראינו על פי הפשט, על פי הרמז דיברנו עכשיו על הדרש שלומדים מזה.

מודה אני לפניך – סוד

על פי הסוד, אז מובא בספרי הקבלה שהנשמה האלוקית שלנו נמשכה וירדה מהעולם העליון. בעולם העליון עצמו, היא ירדה מספירת המלכות. יש בעולם האלוקי 10 ספירות, 10 גילויים אלוקיים שלא כאן זה הזמן להאריך בהם, אולי בשיעורים אחרים נרחיב, אבל הספירה האחרונה נקראת ספירת המלכות, וזו ספירה שאיתה ה’ מנהיג את העולם ומשם נמשכת הנשמה. וזה רמוז במשפט שאומרים מודה אני לפניך מלך חי וקיים. בעצם אנחנו רומזים כאן שהנשמה נמשכה מהמקום של המלך, של המלכות, מההנהגה האלוקית, כפי שהיא מחוברת עם החי וקיים, עם הגילויים האלוקיים הנעלים יותר, ספירת היסוד וכן הלאה ובזה אנחנו רומזים ולומדים על המקור האלוקי של הנשמה.
כל מה שהסברנו עכשיו זה רבדים שונים של המודה אני, על פי הפשט, הרמז, הדרש והסוד.
מה תורה החסידות מאירה ומגלה לנו עוד רובד עמוק ופנימי במודה אני.
אם נזכר מה שדיברנו בהתחלה ואמרנו שהסיבה שלא מזכירים את שמו של הקב”ה שאומרים מודה אני. כיוון שאנחנו נמצאים במצב שעדיין יש בו טומאה, עוד לא נטלנו ידיים, אנחנו עוד לא כשירים להזכיר את שמו של הקב”ה ולכן אנחנו אומרים מודה אני מבלי להזכיר את שמו.
אבל בעומק של העניין, זה שאנחנו לא מזכירים את שמו של הקב”ה זה לא חסרון – זה מעלה! כשאני מדבר ואומר לקב”ה “מודה אני לפניך” אני פונה כביכול אליו ישירות. אני פונה אליו נוכחה אליו לא על ידי שם שלו או גילוי שלו. כל שם, ויש לקב”ה הרבה שמות: אלוקים, קל, ש-די צב-אות, כל אחד מהשמות מבטא גילוי אחר. איזה דרך שהוא מתבטא ומתגלה. כמו שאומרים חכמים שהוא נלחם הוא משתמש בשם צבאות, וכל שם מבטא צורת התגלות אחרת. פה אנחנו רוצים לפנות אליו ישירות. כפי שהוא למעלה מכל צורת התגלות. אנחנו אומרים לו מודה אני לפניך. וזו הסיבה שאנחנו אומרים את המודה אני עוד לפני שנוטלים ידיים. עוד עדיין שרוח הטומאה נמצאת בנו, כי המודה אני מעורר בתוכינו חלק פנימי ועמוק בנשמה. החלק הכי נעלה, היחידה שבנשמה. החלק היחיד והנעלה, החלק העצמי ביותר, ששום טומאה שבעולם לא יכולה לפגוע בו. ולכן זה לא חסרון שאנחנו אומרים במודה אני לפני שנוטלים ידיים, לפני שנטהרנו מהטומאה, כי הטומאה יכולה לפגוע רק ברבדים החיצוניים. אבל בעומק ובעצם הנשמה בפנימיות ממש – שפ הטומאה לא יכולה לפגוע. וכשאנחנו יודעים שהמודה אני נאמר מיד שקמים ומיד שמתעוררים בתחילת היום, זה מקום כזה שבו אנחנו מחוברים לה’ בקשר עצמי ומיוחד שבו לא ניתן לפגוע אף פעם. עוד לא חשבנו, עוד לא התבוננו, עוד לא איפסנו את עצמנו עוד לא שתינו את הקפה בבוקר – אבל רק קמנו רק פתחתנו את העיניים וכבר אנחנו אומרים מודה אני לפניך. כי אנחנו קשורים אליך בקשר עצמי, בקשר בל ינותק, הפנימיות של הנשמה, היחידה של הנשמה, קשורה עם עצמות הבורא ממש.
וכאן אנחנו למדים את החשיבות העצומה של המודה אני גם מי שמסיבות כאלו ואחרות אולי יש ברכות שהוא לא אומר אותם בבוקר, או תפילות שהוא לא מתפלל, על מודה אני כדאי מאוד להקפיד, כל בוקר מיד כשמתעוררים להגיד מיד את המשפט הקצר הזה שהוא מבטא את הקשר העצמי והפנימי ביננו לבין הקב”ה. עד כאן ואני תפילתי(פרק ראשון מודה אני לפניך – ביאורי התפילה ופירוש מילות התפילה, נמשיך בע”ה בפעם הבאה את המשך התפילה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ההרשמה התבצעה וצוות הללויה ירשום את האותיות בספר עבור החיילים הגיבורים שלנו. יחד ננצח.

שימו לב!

כדי לכתוב ספר תורה וכדי להמשיך ולעמול אנו זקוקים לעזרתכם

השקיעו מספר דקות והוסיפו זכויות לעם ישראל