יום רביעי, י”ח תמוז התשפ”ד
Search
Close this search box.

ואני תפילתי פרק 30 פרקי תהילים בסיום פסוקי דזמרה

הרב מאיר ערד על משמעות התפילה והכוונות בה על פי פשט, דרש, רמז וסוד והשבוע: פרקי תהילים בסיום פסוקי דזמרה

שלום וברכה אנחנו ממשיכים בסדר התפילה פסוקי דזמרה ואנחנו נמצאים בפרקי התהילים שאומרים אותם ואלו בעצם פרקי התהילים האחרונים בספר תהילים מקמ”ה עד ק”נ. את המזמור הראשון שזה תהילה לדוד (אשרי יושבי ביתך) אמרנו בפעם הקודמת וממשיכים בפרק הבא שזה פרק קמ”ו וחלק מהפרקים שאומרים אותם ונקרא את המזמור ונסביר את הדברים בפשט של הדברים וגם בביאורי הפסוקים.
הללויה הללי נפשי את ה’ – משבחים את הקב”ה ומי משבח את הקב”ה ? האדם עצמו משבח ומתפעל מהקב”ה
אהללה ה’ בחיי אזמרה לאלוקי בעודי – מהללים את הקב”ה שאני חי אהללה ה’ בחיי, אזמרה לאלוקי בעודי, כל עוד אני קיים אני מזמר ומשבח את הקב”ה זה פשט הפסוק אבל פה כמובן טמון רמז פנימי ועמוק. אהללה ה’ בחיי –אני מהלל את הקב”ה עם הנשמה שלי, זה החיים שלי, זה החיים האמיתיים חיי הנשמה. אזמרה לאלוקי בעודי, אני מזמר לקב”ה ומשבח אותו עם הגוף שלי, הגוף נקרא עודי. עודי זה לשון “עוד” יש את הדבר העיקרי ויש עוד. כמו אדם שאוכל את המנה העיקרית ואומר תביא עוד עוד תוספת. אצל האדם מה העיקר אצלו? העיקר זה הנשמה. אהללה ה’ בחיי, הגוף נקרא עוד, זה דבר תפל את הקב”ה נהלל גם עם הנשמה וגם עם הגוף בחיי עם הנשמה בעודי עם הגוף . אם נשים לב למשהו מאוד מעניין, בחלק הראשון של הפסוק “אהללה ה’ בחיי” אומרים את שם ה’ השם של החסד והגילוי ואילו בחלק השני שמדבר על הגוף אומרים אלוקי, שם אלוקים שם זה הוא דין, הוא הסתר. כמו שלקב”ה יש שתי צורות התגלות צורת התגלות של שם הוויה שמגלה את העולם ושם אלוקים שמסתיר ומצמצם את הגילוי של ה’ כמו שמש ומגן, השמש המאירה והמגן שמסתיר על האור, כך גם הגוף שמכסה ומסתיר על הנשמה. כך גם בחלק הראשון יש את השם של הגילוי ובחלק השני יש שם אלוקים שמבטא את הדין הצמצום וההסתר כנגד הגוף.
ממשיך הפסוק ואומר “אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה” – אל תבטח בנדיבים באותם בני אדם שנותנים אבל הוא רק בן אדם הוא לא יכול להושיע באמת “תצא רוחו ישוב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתונותיו” גם הנדיב הגדול ביותר ביום שנשמתו יוצאת הגוף חוזר לאדמה וכל מה שהוא חשב ותכנן הכל הולך לכן אין מה לבטוח בו “אשרי שקל יעקב בעזרו שצברו על ה’ אלוקיו” מי שהקב”ה עוזר לו בעצם הוא בוטח בתקווה שלו בקב”ה. זה הכוונה של הפסוק.

גם כאן יש פירוש פנימי:

מי אותם נדיבים שיש לבטוח בהם? אם אדם נותן לך בנדיבות צדקה או עזרה מותר להגיד לו תודה רבה בוודאי אבל לא לבטוח, לבטוח רק בה’ אבל על פי הסוד ועל פי הפנימיות מובא בספר הזוהר ובמאמרי החסידות, הנדיבים הם כוחות הטומאה, הם כוחות הקליפה שהם בשביל שהאדם יחטא נותנים לו הרבה, נהיים נדיבים. אם הוא עושה איזה עבירה אם הוא חוטא ונותן כוח לכוחות הטומאה הם משפיעים לו הרבה ואז רואים תופעה שיש אנשים שעושים מעשים רעים ובכל זאת הם מצליחים ועשירים ולא מבינים מאיפה השפע שלהם הרי הם לא מתנהגים כמו שצריך. נכון, הקליפות באותו זמן וכוחות הטומאה נותנים להם הרבה שפע כי רוצים שהוא ימשיך לעשות חטאים וימשיך לעשות עבירות זה נותן להם כוח. אומר דוד המלך “אל תבטח בנדיבים” זה הכל זמני “תצא רוחו ישוב לאדמתו” מיש בוטח בקליפות בסופו של דבר נשאר בלי כלום הקליפות נותנות הרבה בהתחלה מפטמות את הבן אדם אבל בסופו של דבר זה הרבה אויר בלי כוח כמו בלון שנשאר בלי כלום אבל בסופו של דבר הוא נשאר בלי כלום הם עוזבים אותו וברגע אחד הוא נשאר לבד. תעשה מצוות ומעשים טובים אמנם צריך הרבה פעמים להתייגע זה קשה אין פה נדיבות אבל מה שהוא משיג ומקבל זה נצחי וזה ערך אלוקי נצחי וצריך לא לבטוח בקליפות בנדיבים ולדעת לבחור בבחירה האמיתית שזה הקב”ה ולא ללכת אחרי הדברים הצדדיים שלכאורה הם יותר מפתים וקל יותר להגיע אליהם לכאורה ונראה שהם נותנים יותר הרבה והרווח מהם יותר גדול כביכול אבל בסופו של דבר נשארים בלי שום דבר. אז במי צריך לבטוח ואחרי מי צריך ללכת? אחרי הקב”ה “עושה שמיים וארץ את הים ואת כל אשר בם השומר אמת לעולם” הקב”ה הוא האמת, אמת זה נצחיות, הקליפה זה שקר, בהתחלה זה גדול ונותן הרבה אבל זה חולף והולך. הקב”ה מה שהוא נותן הנתינה שלו היא נצחית הנתינה מהקדושה היא נתינה שנשארת לעד.
“עושה משפט לעשוקים נותן לחם לרעבים” אלו שרימו אותם ועשקו אותם הקב”ה עושה משפט ונותן לחם לרעבים “ה’ מתיר אסורים ה’ זוקף כפופים ה’ אוהב צדיקים יתום ואלמנה יעודד ודרך רשעים יעוות” את האלמנה והיתום הוא יעודד ואת הרשעים דווקא הוא מעוות ומעקם. משבחים את הקב”ה שהוא נותן לכל אחד כל צרכיו וגם שהוא נמצא במצב של אסורים – ה’ מתיר אסורים, עיוורים ? ה’ פוקח עיוורים. כפופים? ה’ זוקף כפופים. אבל זה לא רק בגשמיות שהאדם הוא בבית כלא או שבגשמיות הוא לא רואה. יש אדם שנמצא שבוי ביצר הרע שלו, הוא גם נקרא אסור, הק’ מתיר אסורים, הוא מתיר את האדם מהשבי של היצר הרע הוא נותן לו את הכוחות להתגבר על הגוף שמסתיר הוא נותן לו כוח להתגבר על הגוף שמפריע. ה’ זוקף כפופים, הראש שלו במקום להיות למעלה הוא נמצא למטה. מה זה מבחינה רוחנית? הראש שלו, הידיעה שלו היא לא בקב”ה אלא בדברים הנחותים. ה’ פוקח עיוורים – אדם לפעמים נמצא בעולם והוא רואה, בגשמיות הוא רואה אבל הוא לא רואה את המציאות כמות שהיא. הוא חושב שהכל תלוי בו הכל תלוי בידיו, הואלא רואה את ההשגחה הפרטית הוא לא רואה שה’ מחייה ומהווה את העולם כל רגע הוא לא שם לב לזה. ה’ פוקח עיוורים ה’ נותן לו את הכוח לראות את המציאות בצורה אמיתית ושלמה.
ומסיים דוד המלך את הפרק הזה בתהילים “ימלוך ה’ לעולם אלוקייך ציון לדור ודור הללויה” הוא מולך לעולם על עם ישראל על ציון על ירושלים ולדור ודור אנחנו מהללים ומשבחים את הקב”ה
נעצור כאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ההרשמה התבצעה וצוות הללויה ירשום את האותיות בספר עבור החיילים הגיבורים שלנו. יחד ננצח.

שימו לב!

כדי לכתוב ספר תורה וכדי להמשיך ולעמול אנו זקוקים לעזרתכם

השקיעו מספר דקות והוסיפו זכויות לעם ישראל