ויש להקדים את השאלה ששואלים בעלמא : “מדוע השם לא מתגלה אלינו וזהו? היינו שיאמר – כך וכך צריך לעשות וזהו. מדוע כל ההסתר וההחבא? ולשם מה כל משחקי המחבואים למיניהם? הרי באם השם יתגלה לעיני כל, ממילא כולם יקבלו את כל מה שיאמר…..
ראשית, התשובה היא שדבר זה אינו אמת כלל וכלל, כי אנשים רבים שיודעים את האמת לא מצליחים לקיים אותה ולעמוד בה, כגון לשון הרע, ועמידה בהחלטות טובות, ושמירה על הזמנים והברכות וגזל ואבק גזל, ודברי מרמה, ושמירת הרגלים, ועוד ועוד, שאף אם אדם חולה ביותר מאחד או יותר מכל אלו, הנה רואים שפעמים רבות ממשיך וחוזר על קיאו עוד ועוד, ואדרבא רואים שכשנעשית העבירה מתוך הכרה שזהו שקר, העבירה נעשית למרידה, ומגיעה ממקום יותר קשה ויותר בעייתי של – יודע… ומתכוון למרוד…
והסיבה לזה עמוקה עד למאוד ונוגעת במקום הבחירה, כי השם נתן לאדם לבחור בין טוב לרע, והאדם מסוגל לבחור גם נגד רצונו של השם. וזו גדולתו של השם שעל אף שאיננו נחשבים בעיניו מצד העוצמה והיכולת, אף לא כגרגיר החרדל וכקליפת השום, והרי אם היה יתוש מטריד את מנוחתנו ומפריע לקיום רצוננו, סביר להניח שלא היינו עוסקים בחישובי השכר והעונש שלו, וכנראה שהיה מאבד את קיומו בעולם חיש מהר.. אך הנה לא כן הוא מצבנו, הרי יש לנו בחירה אמיתית, ברבדים רבים וחשובים, ואף הרשות נתונה בידינו לבחור לחשוב או לדבר או לעשות ממש נגד רצונו של השם, שבשעת הבחירה השגויה נותן בנו את הכח, ואף מחייה אותנו (וראה דברי התומר דבורה הנפלאים הידועים בזה) ואף שיגיע מזה שכר ועונש ואף שיש השלכות לבחירה זו, עדיין הבחירה נתונה, והשכר והעונש הם דווקא תוצאה של בחירה והתחשבות מדהימה בברואיו, ובפרט לאלו הנחשבים כבניו שנאמר בנים אתם להשם אלוקיכם.
וכבר שמענו וידענו סיפורים למכביר על אנשים שראו ניסים ומופתים ולא הזיז בהם הדבר יתר על המידה, כי אחר האות והמופת, האדם הוא אדם, ויש לו את התאוות והרצונות שלו, וקשה לו לבטל אותם אף אם מודע לכך שהוא צריך להימנע מהם או לקיים את הצריך קיום… וכבר היה לעולמים שהשם התגלה לבני ישראל כ”אנכי” על הר סיני, וכל העולם דמם דממה אלוקית ועוצמתית, ובכל זאת בני ישראל חטאו באחד החטאים הגדולים ביותר, דבר שמראה על גודל הניגודיות וחוסר היכולת להכיל גילוי עוצמתי שכזה לאורך זמן. ובמשך כל הדורות ראינו איך שאנשים גדולים ובעלי שם נפלו בהמראה זו. באופן שהמתבונן מרחוק עומד משתאה מגודל ניגודיות הגמול של דורות רבים, שלא התנהגו כראוי וכמצופה. אלא שכאמור דווקא זה הוא טבע האדם, וכך האדם נברא עם הרגלים חזקים, ועד שלשנות את האופי ונטיות הלב של אדם, וכל שכן של דור שלם, אפילו לאחר גילוי אלוקי כשלהוא, דווקא זהו דבר מדהים ולא טבעי.
וידע איניש בנפשו את כלל ההחלטות הטובות והמראות הקדושים שראה אדם בחייו ובכל זאת לא התמיד והחזיק בעבודתו לקונו ולא יישם בדווקא את השאיפות והמדריגות שבאמת היה ראוי לו ליישם. ועוד והוא העיקר, שבדרך ההגיון והשכל האנושי אין האדם יכול לסבול גילוי אלוקי, כי לו נתאר במקצת גילוי אלוקי שכזה, בעוצמה אין סופית שלא ניתן הרי לתאר אפילו, לא תשאיר לאדם שום מציאות משל עצמו בכל תחום ועניין, וממילא אין בזה הגיון לבקש בקשה שהיא סותרת את ההגיון. ואף שאנו כמהים להתגלות השם ועצמותו ומהותו פה למטה ממש, הרי אין אנו מבינים איך ומה, ויודעים אנו שאין זה מצד ההגיון והשכל שהרי אין התגלות זו הגיונית מצדנו והיא תיתכן רק מכח היכולת הבלתי מוגבלת של השם ליצור כל מצב וענין – ואותה אנו מבקשים, שהרי בקשה זו מבטאה את שלימות ותכלית הבריאה שזכינו להיות שותפים בה מצד רצונו הטוב של אבינו שבשמיים שנתן לנו חלק טוב בתכלית הזו.
והנה אחר כל הנ”ל יובן שעצם היכולת שלנו להתבונן ולהכיר בנפלאות הבריאה והטבע ומהאין סופיות הניבטת ממנה, אלו הם חלונות לראות אלוקות כל אחד לפי דרגת חקירתו בקשתו והכלים שהוא רוכש כדי להיות מביט בה, וזוהי בחירה מופלאה שאב רחמן וצדיק נותן לבניו לקבל אלוקות ולהתגלות לבנו לאט לאט, לפי יכולת הבן לפתוח את עיניו וללכת על רגליו, שהרי אם היה נגלה לנו ולו במעט מעבר ליכולתנו, היינו בטלים במקום, אלא שזהו רצונו יתב’ ורצונו הוא הרי בדיוק מופלא על מנת שדווקא כך, נלמד להכיר את האין סוף, דווקא בצמצום של אב אוהב, ברחמים גדולים ומדוייקים, נזכה להכיר עוד טפח ועוד טפח מהגילוי האלוקי בדרך לגאולה שלימה יותר. ולכן התגלות שכזו היא היא הנכונה ביותר, והבריאה ביותר לאוהבי השם ולחושבי שמו. ובזה יובן שההסתר הוא דבר עצום שנעשה כמו משחק מחבואים בין סבא לנכד על דרך משל, שעל אף גילו המופלג, הסבא מתקשר עם הנכד בשפה שלו, ומסתתר ומתגלה לפי יכולת הבן להכיל, כי אם לא, איך יבין הנכד את דבריו העמוקים וכוונותיו הנפלאים? ולכן דווקא מצד שם העצם מצד ה”אנכי” – השם מתגלה והופך את ה”הוא” וההסתר והעלם – ל”יום” ואור. בגאולה האמיתית והשלימה שנזכה לה בקרוב ממש בב”א.
