החכמה מלווה את אותו בכל צעד ושומרת עליו בכל דרכיו. היא גם מונעת אותו מן החטא – “אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות”. ומוסיף הרמח”ל שאילו היתה הידיעה רחבה ועומדת על לבות בני אדם לא היו חוטאים לעולם, לפי שהחכמה היתה משמרתם מן החטא. והיא המייעצת ומסייעת לאדם, מסוגלת לעשות זאת רק עד שיחטא. אבל במצב של חטא אין לה מה לומר לו מלבד המסקנה העגומה “חטאים תרדוף רעה”, כאילו שוב אינה עמו ועזבתו לנפשו. הוא הדין לגבי הנבואה, תשובתה לנפש החוטאת מה תהא עליה” היא: “הנפש החוטאת תמות “.
וגם לגבי התורה המאירה את דרכנו על כל צעד ושעל בחיים, בכל מקום ובכל זמן, יש לנו בתורה הוראות מדויקות כיצד לנהוג. אפילו במצב של חטא, דהיינו שגגה, יש לתורה עצה – להביא קורבן. אך מה יעשו המזידים והשוגגים בזמן שאין בית המקדש קיים? מכאן שגם התורה נוטשת את האדם במצבים מסוימים של החטא, ואין לה תיקון עבורו במצבים אלה.
נמצא שגם החכמה וגם הנבואה וגם התורה מלווים את האדם בנאמנות עד שיחטא, אבל משחטא כולם עוזבים אותו לנפשו והוא נשאר בודד. במצב של חטא גם שלושת המכירים הנאמנים עזבוני. “אבד מנוס ממני, אין דורש לנפשי”
על מי אשען?
היחיד שאינו נוטש את האדם הוא יחידו של עולם – “אין עוד מלבדו”. לאחר שחטא האדם מתקרב אליו הבורא יתברך ואומר: “יעשה תשובה ויתכפר”.
מצד מידה זו הקדוש ברוך הוא עם האדם גם בחטא, אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים”. זהו יסוד התשובה – שהקדוש ברוך הוא נמצא עם האדם לעולם. “השוכן אתם בתוך טומאתם” – בחטא, לאחר החטא, עד עולם לא יעזבנו!
“טוב וישר ה’ על כן יורה חטאים בדרך – למה טוב? שהוא ישר. ולמה ישר? שהוא טוב”.
כלומר התשובה נובעת אך ורק מכוח שתי מידות אלה של הקדוש ברוך הוא – טוב וישר, המחזיקות את האדם וסומכות אותו גם לאחר החטא.
לאחר החטא דרושה מידה יותר גדולה של חסד ורחמים.
חז”ל אומרים: ‘”ה’, ה’- אני קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה”.
לרעיון זה מעורר אותנו הרמב”ן באומרו שהפסוק “כי קרוב אליך הדבר” מדבר במצוות התשובה. לפי זה מתפרש “לא בשמים היא” וגו’ – כולם עזבו את החוטא ואין עמו לא תורה לא נבואה ולא חוכמה, מה נותר לו? “כי קרוב אליך הדבר מאוד” – רק הבורא יתברך נמצא עמו תמיד ולא יעזבנו וזוהי מידת התשובה.
ומכיוון שהתשובה היא כל כך בגדר “קרוב” – שהרי כולם נטשוהו ורק הבורא נותר עמו מסוד הקירבה של ה’ לאחר שיחטא שמשפיע עליו רחמים רבים – איך לא ישוב?
עשרת ימי תשובה הינם “אליה וקוץ בה” כמו שמצינו בחז”ל. מצד אחד נאמר על ימים אלה “קראוהו בהיותו קרוב”. והקירבה של הבורא יתברך בימים אלה אמנם גדולה עד מאוד אפילו ליחיד, ואשר זוכה לכך! אבל “קוץ בה “-שככל שמידת הרחמים והקירבה גדולות יותר, אם האדם בכל זאת אינו מתעורר, הרי הוא מביא על עצמו את מידת הדין.
מזה יש להתעורר עד כמה יש להוקיר כל רגע ורגע של עשרת ימי תשובה שבהם תלויים כל אושרו והצלחתו של האדם. וחלילה חלילה להיפך – תלוי בזה כל יסוד עונשו. על כן נשובה אל ה’ וירחמנו ואל אלוקינו כי ירבה לסלוח.
