מספרים שהגאון רבי חיים מבריסק זצוק”ל, אמר פעם לתלמידיו: אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, דהיינו: אם אדם היה מתאר לעצמו כי הוא אמור להיפטר מן העולם וכי הוקצבה לו עוד שעת חיים אחת לחיות, הרי הוא היה יודע היטב מה היה עושה באותה השעה – לומד תורה!
ורבנו החפץ חיים ממחיש את הדברים במשל: לרבי יצחק, הייתה חנות גדולה, מלאה סחורה משובחת, מבוקר ועד ערב הייתה החנות עמוסה באנשים.
הוא היה קם כל יום מוקדם בבוקר, ומתפלל במהירות במניין של אנשים הממהרים לעבודה כמוהו, רבי יצחק אהב להתפלל וללמוד, וליבו כאב על כך שהוא מתפלל בצורה חטופה כזאת וכמעט שאינו לומד תורה.
אבל ניחם את עצמו בכך שאמר – פרנסה היא פרנסה, והוא היה חייב להמשיך בחיים האלו כדי לשרת את הקונים.
חלפו השנים, רבי יצחק התבגר והתחיל להבין שבעוד זמן לא רב, יקראו לו לבית דין של מעלה, ועליו להתחיל להתכונן – להתפלל כמו שצריך וגם להקדיש זמן ללימוד התורה.
בוקר אחד קם רבי יצחק, הלך לבית הכנסת, התפלל במנין שמתפללים בו לאט ובכוונה, ואחר כך התיישב ללמוד תורה, והתכוון לשבת לפחות שעתיים ללמוד תורה.
בינתיים עמדה אשתו בחנות ולא הבינה מדוע בעלה עדיין לא הגיע, החנות התמלאה בקונים והאישה לא השתלטה על העבודה הרבה לבדה.
לאחר זמן התחילה ממש לדאוג ועל כן ביקשה היא ממישהו לשמור על החנות, ומיהרה לבית הכנסת לראות מה קרה לבעלה? כשהגיעה, נדהמה היא לראות אותו יושב ועוסק בתורה ברוגע, קראה לעברו אשתו: מה קרה לך? איך אתה לומד כאן בנחת? החנות עמוסה בקונים! אם הלקוחות יראו שלא משרתים אותם כמו שצריך – הם ילכו לקנות בחנויות אחרות, ולנו לא תהיה פרנסה!!
רבי יצחק לא נבהל, הוא הציע לאשתו שבשעות האלו שהוא לומד – תדמיין לעצמה כאילו כבר בא מלאך המוות ולקח אותו מהעולם.
ושאל אותה: האם גם אז היא הייתה מדברת על החנות העמוסה בקונים? האם לא היית מתאמצת להסתדר לבד, כי אין לך ברירה? בשעות האלו שאני יושב ולומד – אני כאילו נמצא בעולם האמת, ולאחר שאני מסיים ללמוד תורה אני קם לתחייה ושב חזרה לעבודה.
זה מה שמסביר החפץ חיים: “היצר הרע מושך אותנו לכל מיני עיסוקים, לבטל תורה ולבלות את הזמן בהבלים, אבל אם האדם יעשה את עצמו כאילו הוא מת ויהיה מנותק מכל מיני בילויים ותענוגות שמבזבזים את הזמן, הוא יוכל להקדיש את עצמו ללימוד התורה, לקיום המצוות ולהתעלות בעבודת השם”.
