אחד הספרים הבולטים ביותר בתנ"ך הוא ללא ספק ספר תהילים.
ספר התהילים ליווה את עם ישראל בכל תקופות הגלות, בעיתות צער וברגעי שמחה. אף הרחוקים מיהדות, תמיד ידעו שבספר התהילים ימצאו מרגוע ועידוד.

הסיבה שספר התהילים תמיד מצא מסילות בלבם של כל עם ישראל ללא יוצא מן הכלל, היא כנראה משום שהוא מותאם בצורה מוחלטת באופן אישי לכל יהודי בכל מצב בו הוא נמצא. הספר משלב בתוכו מחד תפילות נוראות שדוד זעק לבורא עולם שיושיעו מייסוריו, ומאידך פרקי שמחה והודאה.
וזאת משום שדוד המלך שכידוע חיבר את הספר – וחי שבעים שנה בסה"כ אך – חייו התאפיינו בניגודיות קוטבית. החל משנות נערותו בהם חי כמנודה בין אחיו אשר החשיבוהו כממזר ושלחו אותו הרחק אל המדבר לרעות את הצאן כדי שלא יבייש אותם בנוכחותו. הדברים הגיעו עד כדי כך שכאשר שמואל בא אל ישי כדי למשוח אחד מבניו למלך, ישי לא טרח אפילו לקרא לדוד יחד עם אחיו.

אולם גם אחרי שהוא נמשח בפועל למלך לא תמו צרותיו. מיד התחילה פרשת שאול שרדף אחריו להרגו. דוד נאלץ לחיות זמן רב כנע ונד, ובבריחה מתמדת מפני חרב שאול. רק אחרי מות שאול כשדוד המלך כבר ישב על כסאו כשהוא כבר מלך על העם ביד רמה הגיע דוד אל המנוחה והנחלה. אך גם זה לא לזמן רב. פרשת מרד אבשלום העיבה קשות על מלכותו. שוב נאלץ דוד והפעם בתור מלך לקחת את מקל הנדודים, עד שהתגבר צבאו על צבא אבשלום. את הספר התהילים הוא כתב תוך כדי מנוסתו מפני שאול ואבשלום כשהיה בבדידות מוחלטת, ומאידך בזמני השיא שלו כשמלך על כל העם ללא עוררין.

ניתן לחלק את הספר לשלושה חלקים:

חלק אחד – תפילות ותחנונים לבורא שיציל אותו מפני רודפיו, כשליש מהספר.

החלק השני – הוא פרקי שבח והודיה על הצלתו וכן על הצלחותיו הכלליות של דוד. כמו כן כלול בזה שירות ותשבחות של דוד המלך שנבעו מההתבננות בנפלאות הבריאה ומההתפעלות עד שדוד כביכול לא מתאפק ופוצח בשירה "מה רבו מעשיך ה'".

החלק השלישי – הוא תפילות על עניינים לאומיים, שזה בעצם כל התפילות לגאולת עם ישראל, וגם פרקי שבח והודיה על הניסים שנעשו לכלל ישראל כמו "בצאת ישראל ממצרים" ושאר פרקי ה"הלל".

לא פלא אם כך מדוע דווקא ספר התהילים כבש לבבות של כל עם ישראל. קשה שלא להתרגש נוכח גודל הכיסופים של דוד המלך לבורא "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי". קשה שלא להזיל דמעה כשרואים את השתפכות הנפש של דוד כשהוא נמצא במסגר ומשליך את כל בטחונו על אביו שבשמים.

ספר תהילים כתוב בצורה פיוטית, פעם בחרוזים, ופעם לפי הא"ב, כך שגם הקריאה בו מהנה כשלעצמה.

מעבר לחיבור הטבעי שיש לכל יהודי אל מזמורי התהילים, חכמי המקובלים מייחסים לאמירת מזמורי תהילים כח עצום וערך סגולי לאין ערוך.
לפי הקבלה בכחה של קריאת תהילים אפילו ללא כוונה מיוחדת לעורר רחמי שמיים וסעיתא דשמיא מיוחדת. יתירה מזו הגמ' דורשת על הפסוק "אגור באהלך עולמים" שדוד ביקש שגם אחרי מותו ימישכו עם ישראל לומר את התהילים, וידוע מה שאמרו חז"ל שכל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה משמו, שפתיו כביכול דובבות איתו בקבר, והרי לנו דבר מדהים שכאשר אנחנו אומרים את התהילים, כביכול דוד המלך בכבודו מצטרף לתפילות שלנו.

בנוסף לכך לפי המסורת, חמשה עשר "שיר המעלות" הם פרקים שהלויים היו שרים על מדרגות בית המקדש (מכאן השם "שיר המעלות") בשעת הקרבת הקרבנות – שעה של שיא השראת השכינה. ולכן הפרקים האלה ידועים במיוחד כפרקים היותר מסוגלים.
כמו כן פרק קיט' – שערוך לפי סדר א"ב – ידוע כמסוגל לעלוי נשמה כאשר קוראים את הפרקים שמתחילים באותיות שמו של הנפטר.
כל זה אמור אפילו על קריאה בלבד, אמנם וודאי שהמעלה של מי שלומד את המזמורים עם המפרשים ואומרם בכוונה גדולה לאין ערוך, והשפעה שלהם עצומה.