חטא לשון הרע גורר אחריו פגם באמונה וביראת שמים
“ותדבר מרים ואהרון במשה על האישה הכושית אשר לקח” “ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו, כך נענשה, קל וחומר למספר בגנותו של חברו” (רש”י).
עונשה החמור של מרים הוא הוכחה נוספת לתורה מן השמים”. אף על פי שלא התכוונה לגנותו, מצא בה הקדוש ברוך הוא עוון לשון הרע, ועונשה היה חמור כל כך עד שנעשית מצורעת כשלג. אלמלא תפילת משה רבינו ע”ה, לא הייתה נטהרת לעולם, שהרי אהרון קרוב ואינו יכול להתיר את הנגע.
חז”ל העידו ואמרו: “וכולם באבק לשון הרע”. אם כן עלינו להיזהר מאוד בעוון לשון הרע ובשאר חטאי הלשון.
על חומרת עוון לשון הרע אנו למדים מתוך דברי הרמב”ם המאיר עד היכן הדברים מגיעים ומה עניינו ומקורו של לשון הרע.
ואלו דבריו: “שכל סוגי הצרעת עניין אחד ואינם מנהגו של עולם אלא אות ופלא היו בישראל להזהירם מלשון הרע, והמספר לשון הרע משתנים קירות ביתו וכו’, ויהיה מופרש ומובטל שלא יתעסק בשיחת רשעים וכו'”
וממשיך הרמב”ם: “הרי הוא אמר התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדיברה באחיה, שהייתה גדולה ממנו בשנים וגידלתו על ברכיה וסיכנה בעצמה להצילו מן הים, והיא לא דיברה בגנותו אלא טעתה שהשוותו לשאר הנביאים, והוא לא הקפיד על כל הדברים האלה שנאמר ‘והאיש משה עניו מאוד’, ואף על פי כן מיד נענשה בצרעת, קל וחומר לרשעים שמרבים לדבר. לפיכך ראוי למי שרוצה לכוון אורחותיו להתרחק מלדבר עמהם כי מתחילה מרבים בדברי הבאי ומתוך כך באים לדבר גנות ולתת דופי באחרים”. מחדש הרמב”ם שריחוקנו מיראת שמים נובע מכך שהורגלנו לדבר באנשים לזלזל בענייני כבוד הבריות.
נמצא שכל חסרון האמונה ומיעוט יראת השמים שבנו נובעים מחמת לשון הרע שהורגלנו לדבר.
הסיבה לאי הזהירות מלשון
עבירת לשון הרע נעוצה גם בעובדת היותנו מושפעים מהרבים הסובבים אותנו. כיוון שהכל מדברים לשון הרע אף אנו נמשכים אחריהם ואיננו חשים כלל בחטא שבידינו.
על העבירות הנגררות אחרי דיבור לשון הרע יכולים אנו לעמוד מתוך סיפורו של הגר”ש שבדרון שליט”א:
ה”חפץ חיים” יצא פעם בלווית רב אחד למסע בן שלושה ימים לדבר מצווה בעירה בפולין. בדרכם עצרו בפונדק שהיה ידוע בכשרותו הגבוהה. בעלת הבית הושיבה אותם ליד שולחן מיוחד. היא דאגה גם שישרתו אותם כראוי. כאשר סיימו את הארוחה ניגשה אליהם ושאלה: “נו, איך מצא חן בעיניכם האוכל שלי?” “טוב מאוד”, אמר ה”חפץ חיים”, “זה היה מצוין!” ואיך נהניתם מן האוכל שלי?” פנתה לרב השני “הו, זה היה די טוב”, הוא השיב, “אך יכול היה להיות יותר מלוח”.
כאשר עזבה אותם האישה החוויר ה”חפץ חיים” והכריז: “כל ימיי נמנעתי מלדבר ומלשמוע לשון הרע, ואיך עשה ה’ שאבוא אתך ואצטרך לשמוע אותך דובר לשון הרע. אני מצטער שבאתי לכאן איתך ואני משוכנע שמטרת מסענו אינה מצווה טהורה שאם כן לא היה קורה לי דבר הזה”.
בתגובה אמר הרב: “וכי מה אמרתי שהיה כל כך נורא?” גמגם. “אמרתי שהאוכל היה טוב, רק הוספתי שהיו צריכים להוסיף עוד קצת מלח.
“”אתה אינך מודע לכוחן של מלים”, אמר ה”חפץ חיים” מתוך בכי. “המארחת שלנו כנראה אינה המבשלת. הטבחית עלולה בהחלט להיות אלמנה ענייה הזקוקה לעבודתה כדי לתמוך במשפחתה. עכשיו, בגלל מה שאמרת, תלך בעלת הבית למטבח ותתלונן בפני הטבחית על שהאוכל לא היה מלוח די הצורך. וכדי להגן על עצמה תכחיש האלמנה הענייה ותאמר:” בוודאי, אני שמה מספיק מלח באוכל, אפילו טעמתי את זה לפני שהגשתי”. ואז בעלת הבית תאשים אותה בשקר ותאמר: “האם את חושבת שהרבנים שקרנים? את היא זאת המשקרת!” הן תתווכחנה עד שהיא תפטר את המבשלת המסכנה, והאישה תהיה מחוסרת פרנסה.
צא וחשוב כמה עבירות גרמת על ידי דיבורך: א) דיברת לשון הרע. ב) גרמת לבעלת הבית ולי להקשיב ולשמוע לשון הרע. ג) גרמת לבעלת הבית לחזור על לשון הרע בפני המבשלת, וזהו כבר חטא של רכילות. ד) גרמת לטבחית לשקר. ה) בגללך בעלת הבית גרמה צער לאלמנה.
חייך הרב ואמר: “רבי ישראל מאיר בבקשה ממך, אתה מגזים. הנך מרחיק לכת כמה מילים פשוטות אינן יכולות לגרום לכל זה”. “אם זה מה שאתה חושב”, “הבה נלך למטבח ונראה בעצמנו”.
ואכן כשהגיעו למטבח ראו שבעלת הבית אכן נזפה קשות בטבחית, והאישה הענייה עמדה כשהיא בוכייה. כשראה הרב מה התרחש החוויר ואץ אל הטבחית , התחנן לסליחתה והתנצל על הנזק והצער שנגרם לה. הוא התחנן בפני בעלת הבית שתסלח לאשה וביקש בתחנונים שתרשה לטבחית להמשיך בעבודתה. בעלת הבית הייתה אישה טובה ונדיבה וגם רצתה למלא את מבוקשו של הרב. “ודאי, ודאי”, היא אמרה בחיפזון. “אני רק רציתי שהיא תתרשם ותדע שצריכים להיות יותר זהירים. היא באמת טבחית מעולה והיא תישאר במשרתה”.
