בפרשת השבוע התורה אומר השם לעם ישראל “אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אתם ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה” וגו’.
והיינו שהתורה מבטיחה לנו שאם נלך בדרך חוקות התורה המצב הגשמי שלנו יהיה מצויין ומופלא. ויש לקשר זאת עם הפירוש הפשוט של רש”י על הפרשה שאומר שמה שהכתוב : “אם בחוקותי תלכו”, אינו מרמז על שמירת המצוות כי מייד אחר כך כתוב “ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אתם”, ולכן מה שכתוב “אם בחוקותי תלכו” היא ההקדמה המביאה לשמירת המצוות, והיא עמל התורה. דהיינו לימוד תורה באופן של עבודה, ולא עבודה בדרך אגב אלא באופן מסודר ובדרך של עמל.
כי לימוד התורה אינו מקצוע ככל מקצועות האדם, כי כל המקצועות שאדם לומד הם נותנים לו איזה יתרון המביא לתוצאה אחרת, אם בממון אם בבריאות אם בשטח אחר בחייו, אך לימוד התורה מלבד שמדריכה את האדם על תכלית ביאתו לעולם, היא היא עצמה אורו של הקב”ה כפי שבא בצמצום בעולם הזה.
והיינו שהיא והלכותיה הן תכלית הימצאותנו בעולם הזה. ולכן ככל שאדם משקיע את מגמתו בעניינים צדדיים (ואף אם מקיים מצוות) אזי בדרך שבה אדם הולך בה מוליכים אותו, ונסיונותיו וקשייו הם מתוך אותם הליכות ודרכים, וגם אם מצליח בהם יכול להיות מתיסר בכמות הזמן שהן גוזלים ממנו, ובטרדתם האופפת אותו – בעוד שביגיעת התורה – עצם ההתעסקות עם התכלית היא עצמה תכלית (וכמאמר שכר מצווה מצווה), ולכן השם מבטיח שכשאדם עמל בתורה ממילא נלקחים ממנו שאר הטרדות, ושלוותו הפנימית היא בעין ערוך.
ואדרבא ככל שיעסוק יותר בעול התורה יסירו ממנו את עול דרך הארץ. וכמאמר רז”ל באבות “כל המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ” (וגם להיפך כמבואר שם), ואף שייתכן ולצורך תיקונו יאלץ לעבור קשיים ונסיונות הקשורים גם עם טרדות העולם, (או שזהו לצורך עבודת השם הקשורה אליו וכן למטרת צירופו ונסיונו במעלת עליותיו) – עדיין אין ערוך לתודעה שאדם החי בעול התורה נתון בה, לתודעה של אדם שאינו עמל בה.
וכיוון שהאדם החכם והשלם הרוצה לנצל את שהותו הקצרה והממוקדת בתיקונו בעולם הזה, ולהביא לגאולה שלמה ולתיקון נפשו גופו וחלקו והקשורים אליו בעולם, יש לו לדייק היטב בעמל ועבודה זו, וכמאמר שלמה המלך במשלי : ” אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת יהוה ודעת אלהים תמצא” – והיינו שכפי שאדם מדייק מאוד במשאו ובמתנו ובבריאות גופו ומשפחתו, ובהצלחתם, כך לפחות יש לו לדייק ולחפש את הדרכים הנכונות בעבודת השם בעולם הזה, כדי שלא ייגע לריק ולבהלה, ולכן אומרת לנו התורה.
דאג שהתורה תהיה חקוקה אצלך ולא רשומה בלבד.
כי ישנם אותיות הרשומות על הספר וניתנות להימחק, כי הספר הוא דבר אחד ואותיות הכתובות הן דבר נוסף עליו, ולכן ברבות הזמנים ייתכן והאותיות ימחקו באופן כזה או אחר, מה שאין כך אותיות החקיקה, שהם חלק מהדבר שעליו הם חקוקים ולכן הן קבועות בו מבלי הפסק או שינוי, ואין הן דבר בפני עצמן אלא הן דבר אחד עם הדבר עליו הן כתובות. וכך על דרך משל האדם המקיים את תורתו ומצוותיו בכוונה נכונה הוא כל כולו מאוחד עם התורה שהוא לומד ומקיים, וככל שעמלו וכוונתו גדולים יותר כך עבודת השם והאדם המקיימם הם דבר אחד וממילא כל העולם בטל הוא לפניו והגשמיות אף היא משתקפת בכך.
כי ממילא אין מעצור לקיום דבר השם העובד דרכו. מה שאין כן כשעבודת השם אצלו היא בדרך של אותיות הכתיבה – והיינו שהוא מקיים את רצון השם, והולך בדרכיו אך לא באופן של התאחדות וכאילו מורגש בחלקי יומו ונפשו , שהוא לכיתים בתוך רצון השם ולעיתים מחוץ לכך, ואז ממילא החיבור אינו שלם, ויכול להימחק וכו’.
ולכן התורה מצווה אותנו להיות מונחים בכל דבר שאנו עושים בחלק האלוקי שבו, ולהיות נתון בו לרצון השם המלובש בו, כדי ש”בכל דרכיך דעהו (וממילא) והוא (השם) יישר אורחותיך. ” . וכשפועלים כך ממילא זוכים לראות גאולה פרטית ועד לגאולה האמיתית והשלימה שכל רגע מגיעה ממש בב”א.
