פרשת בשלח – לב שרים ומלכים

לאחר עשר מכות קשות שהקשה שבהן מכת בכורות, נכנע פרעה, ומחליט לשלוח את עם ישראל ממצרים.
עם ישראל יוצאים בחיפזון רב מאוד ממצרים ובוטחים במנהיגם משהו רבנו, שידריך אותם בדרך שלא ידעו אשר הם עתידים ללכת בה.
הקדוש ברוך הוא מחליט לחזק את לב פרעה ולגרום לו להתחרט, כמו שכתוב: “וחיזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם….והפך לבב פרעה…וירדוף אחר בני ישראל”. מכאן רואים באופן פשוט שלב שרים ומלכים ביד ה’, וכל מה שעולה ברצונו הוא יכול לעשות, שהרי הוא כל יכול, ומכאן ראוי שאדם יתבונן ולא ידאג בחייו מכלום.
מאחר שיש בורא לעולם, שהוא בעל כל הרצונות, וברגע אחד קטן יכול לשנות את פני הדברים, בדיוק כפי שהוא שינה את לב פרעה לרדוף אחר בני ישראל, שאפילו הוא פרעה עצמו היה בטוח שהוא שלח אותם בלב שלם, אבל רצון השם היה אחרת.
על כל פנים, בזמן שרדפו מרים אחרי בני ישראל והיו קרובים אליהם מאוד, כותבת התורה כך: “ופרעה הקריב, וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם וייראו מאוד ויצעקו בני ישראל אל ה'”.
כדאי שכל אחד מאתנו, יתבונן בפסוק הזה, שיש בו חיזוק גדול עבור כל יהודי.
הייתה התורה צריכה לכתוב: “ופרעה קרב” ולא “הקריב”. אלא מסבירים חז”ל, שפרעה הקריב את ישראל תשובה לאביהן שבשמים.
כלומר, עם ישראל כבר יצאו ממצרים, והכל עבד כראוי, עד שלפתע פרעה שינה את דעתו, בגלל שכך עלה ברצון הבורא, ועצם המרדף גרם לעם ישראל להילחץ ולהתחיל לצעוק לבורא עולם מתוך הלב שיסייע בעדם, ואז כשהתחילו להתפלל, לא עבר זמן רב עד שנבקע ים סוף לשניים.
לפעמים עוברים על האדם צרות, והאדם לא מצליח להבין מה הטעם בצרות האלו, אך בורא עולם שליבות האדם בידו, שולח צרות אלו לאדם כדי שהאדם יתקרב לבורא עולם. נמצא שהצרה שאדם עובר היא טובה גדולה מאוד עבורו.
היה אדמו”ר חסיד מפורסם שמת מוות קליני, וכשחזר לחיים שאלו אותו מה ראית שם, והוא אמר שהימים הכי גרועים שהיו לו בעולם בזה, והיה לו מאוד קשה, אלו הימים הכי טובים שם למעלה.
עם ישראל נמשלו לתולעת, וכמו שתולעת זו מכה את הארזים רק בפיה, כלומר שהיא כל כך רכה ומכה דבר כה קשה, כך ישראל אין להם אלא תפילה שבפה.
בדרך כלל אדם שנמצא בצרה ניכנס לעצבות, אבל על האדם לדעת, שכל הצרה, היא לא באמת צרה, אלא רק בעין הגשמית שלנו היא נראית כך. אך בעצם היא רק באה לקרב את האדם לבורא.
אבל מה עליו לעשות, לחכות שתחלוף הצרה?
לא! עליו להתפלל, ולזעוק לבורא, שתפילה היא בחינת ניסים, כך או אומר רבי נחמן מברסלב, כי לפעמים הטבע מחייב איזה דבר, והתפילה מהפכת את הטבע.
לכן אומר הרמב”ם, שאסור לאדם לקטר על אף צרה שבאה, ולהפך, צריך לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה, כי “הרבה דברים נחשבים לרע בתחילתם, וסופם מביאים טובה גדולה, ולכן אין להצטער בבוא צרה. .. לפי שאינו יודע את התכלית”.
לכן צריך לדעת, התרופה לכל הצרות, זה רק להיות מקושר למי שנתן את הצרה, שראה לו את התכלית בצרה זו, ויציל אותו ממנה, אז האדם זוכה לראות ניסים. כי התפילה בעת צרה בוקעת מהלב, ולכן השם שולח את הצרה, כדי לקרב את ישראל אליו, שאין הקדוש ברוך הוא חפץ בכלום אלא בלב כל יהודי ויהודי, ולכן הפך ה’ את לב פרעה, כדי לקרב אותם לאביהם שבשמים, וכדי שיראו שמתוך הצרה, שאדם מתפלל אז, זוכה לראות ניסי ה’ בגלוי. וכמובן שדבר זה נכון אף לכל יהודי ויהודי.