יום חמישי, י”ח אדר ב’ התשפ”ד
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

שתף:

פרשת השבוע כי תבוא – תמחה

פרשת שבוע הללויה

פרשת השבוע כי תבוא - תמחה

“והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה’ אלוקיך נותן לך נחלה וירשת וישבת בה”. אומר “בעל הטורים” בעניין סמיכות הפרשיות: כתוב:לעיל מיניה “תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, לא תשכח”, וסמיך ליה “והיה כי תבוא אל הארץ”

פרשת שבוע הללויה

לומר לך, שנצטוו למחות את זכר עמלק מיד בכניסתם לארץ, על זה שרצה לעכב ביאתן לארץ, שהוא הגיד למלך מצרים כי ברח העם, והוא הגיד ללבן כי ברח יעקב.(זה על סמך האימרה: תולין את הקלקלה במקולקלין. לכן תלו הכל בעמלק), ועל כן סמך לו את פרשת ביכורים שמזכיר בו “ארמי אובד אבי” (זה לפי הפירוש שהכוונה ללבן, שרצה לאבד את יעקב).
“והיה כי תבוא”.

אומר בעל “אורח חיים” הקדוש: אמר “והיה”- לשון שמחה להעיד שאין לשמוח אלא בישיבה בארץ ישראל, על דרך אמרו “אז ימלא שחוק פינו ולשוננו שמחה”.
“והיה”- לשון שמחה, כי ארץ ישראל אעפ”י שהיא משלוש מתנות טובות שניתנו לישראל על ידי יסורין (ברכות ה’) בכל זאת יש בה שמחה כי לפום צערא אגרא,ולפי הייסורין- השמחה.(האדמו”ר רי”ל איגר).
“והיה”- לשון שמחה. בזכות השמחה שתשמח בבואך אל הארץ, תזכה ל”וירשת וישבת בה”.
“ולקחת מראשית פרי האדמה”. אומרת המשנה: אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, כורך עליה גמי לסימן ואומר: זו ביכורים! מדוע דווקא גמי לסימן?- אומר הרבי ר’ משה לייב מסאסוב: אדם הרואה שדהו מלא תנובה, תאנה שביכרה, אפשר שיעלה בדעתו “כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה”. לכן אמרו חז”ל: כורך עליה גמי. דווקא גמי ראשי תיבות: גדולים מעשי ה'”. למען יזכור שזכה לביכורי שדהו, כי הם מעשי ה’, וזה הפירוש “ישא ברכה מאת ה'” האדם חייב להאמין ולהשיג, שכל הברכה שזכה לה בעמלו “מאת ה’ הייתה זאת” ויבין “גדולים מעשי ה'”.
מצוות הבאת הביכורים יש בה ארבעה שלבים:
א. אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, וכן כל פרי משבעת המינים, שנשתבחה בהם ארץ ישראל, כורך גמי עליה ואומר: הרי זו ביכורים!
ב. “ולקחת בטנא”. מצווה אישית על כל אחד ואחד אפילו המלך בעצמו, לקחת את הטנא עם הביכורים על כתפו ולהביא לירושלים. לפי המשנה עשו זאת בחגיגיות רבה וברוב עם הדרת מלך. היו מתאספים מהעיירות לערים הגדולות ועולים בצוותא בשירה ובזמרה לירושלים.
ג. הבאת הביכורים לבית המקדש אל הכהן אשר יהיה בימים ההם.
ד. “וענית ואמרת”. קריאה בקול מ”ארמי אובד אבי…וירעו אותנו המצרים ויענונו… ויוציאנו ה’ ממצרים ביד חזקה… ויביאנו אל המקום הזה, ויתן לנו את הארץ הזאת- ארץ זבת חלב ודבש”, עד “והנחתו לפני ה’ אלוקיך… ושמחת בכל הטוב… אתה והלוי והגר אשר בקרבך”.

לשלבים הללו ערך חינוכי ממדרגה ראשונה לאדם מישראל.
השלב הראשון בא לחנך כיצד לרסן את התאווה. בראותו את ביכורי פרי אדמתו, על האדם לזכור ולדעת, גם אם חרשת, זרעת, נטעת כרם וזית, הרי האדמה לא הייתה נותנת יבולה והעצים לא היו נותנים פריים אם ה’ לא היה נותן לך את הארץ הזאת לנחלה, אם ה’ לא היה משיב הרוח ומוריד הגשם, מוריד הטל, וצבא השמים העושים בשליחות ה’ השמש והירח, לא היו נותנים חלקם בצמיחה ובבישול הפרי, אם ה’ לא היה נותן ברכה בעמלך. לכן עליך לזכור, שה’ הוא השותף הראשי, לו משפט הביכורים. הוא שנתן לך כוח לעבוד, הוא שנתן לך אדמה ומים לעבד, הוא שנתן לך תבונה ותבונת כפיים, והוא אשר “וברכתיך בכל אשר תעשה”. על כן “ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך…” להביאו לירושלים , לבית המקדש, בזה תוכיח כי אתה מכיר תודה לה’ על כל חסדיו איתך ובזה תוכיח כי אתה יודע לרסן את תאוותך ובשמחה אתה מקיים מצוות ביכורים.

השלב השני – העליה עם הביכורים לירושלים בצוותא ובשמחה, מראה על מידת הענווה שלך, על הכרתך בגדולת הבורא ובשפלות עצמך ועל כן אתה נושא על כתפיך את הביכורים לירושלים.

השלב השלישי- הבאת הביכורים לבית המקדש-מחנך את האדם למשמעת וקיום המצוות בדיוק כפי שאתה מצווה ללא כל סטיה.

השלב הרביעי- “וענית ואמרת”- מחנך את האדם במקום הקדוש, הנעלה והנפלא הזה, בבית המקדש, בשיא גדולתך בהביאך ביכורים לבית ה’ הגדול והנורא “וענית ואמרת”. תזכור את תקופת השפל הגדול של עם ישראל בתחילת דרכו “ארמי אובד אבי… וירעו אותנו המצרים ויוציאנו ה’ משם”.

בזמן שיא הטובה המושפעת עליך צריך לזכור את התקופה של שיא הרעה שעברה עליך ועל עם ישראל כולו, לדעת להעריך את גודל טובו של הקב”ה, שעשה חסד עם אבותינו ועמנו, לדעת להודות ולהלל לה’.

יש לכך ערך חינוכי נוסף- בשיא הטובה אל תשכח את אחיך האביון, אל תשכח את האדם בצר לו. הרגש את הרגשתו. לכן מצוות ביכורים מסתיימת בשיא של המצווה “ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה’ אלוקיך ולביתך”. אך אל תשמח לבד שתף בשמחתך את הלוי ואת הגר, את כל הנצרכים אשר בקרבך. לכן נסמכה למצוות ביכורים מצוות המעשר- מעשר שני ומעשר עני. לומר לך, שם כאשר אין בית מקדש קיים, שאין מצוות ביכורים, חייב אתה לשתף בהונך ובכל מה שתוכל במעשר ובמעשר עני את הנזקקים למתנת בני אדם כי אין זו מתנת ידך אלא “ממך הכל ומידך נתנו לך”. אתה נותן מאשר ברכך ה’ ובכל זאת למצווה יחשב לך, וזו מצווה שמתן שכרה בצידה “עשר בשביל שתתעשר”. העיקר לתת צדקה ולגמול חסד עם הבריות בעין יפה בשמחה גם על מנת לעזור וגם על מנת לשמח.

“לא עברתי ממצוותיך ולא שכחתי”.
שואל בעל ה”שפת אמת”: כמובן אם לא עברתי ממצוותיך. אם קיימתי מצוות ה’ בוודאי שלא שכחתי. מאי ולא שכחתי?- והוא משיב: נראה שלא כן הדבר. אפשר לשכוח מצווה אעפ”י שמקיימים אותה. כאשר מקיימים את המצווה בלי כוונה, מתוך היסח הדעת, כלאחר יד, מתוך שיגרה ולא מתוך שמחה, כמצוות אנשים מלומדה, שהמוח והלב נתונים בשעת מעשה המצווה בעניינים אחרים. “ולא שכחתי” ולא אמר הכתוב: ולא קיימתי מצוותיך, אלא ולא שכחתי, היינו “לא תעשון כן לה’ אלוקיכם”.

מצוות ה’ צריכים לקיים מתוך כוונה “לשם יחוד קודשא בריך הוא”. מתוך שמחה. כשאתה נותן צדקה, כשאתה גומל חסד אתה צריך לעשות כך מתוך כוונה ובמאור פנים כי “מידך הכל ומידך נתנו לך” יחד עם “ושמחתם לפני ה’ אלוקיכם, אתה וביתך הלוי והגר והיתום והאלמנה”. שמח כשאתה משמח את הנזקקים.

אוסיף ואומר- אמנם עדיף אמנם לקיים את המצווה ללא כוונה מאשר לא לקיימה כלל. בחינת מתוך שלא לשמה יבוא לשמה. הרגל עצמך לקיים את המצוות. הרגל עצמך לתת צדקה, לגמול חסד ומתוך ההרגל הקב”ה יזכה אותך לקיימה בכוונה מתוך שמחה ומטוב לבך.

“היום הזה ה’ אלוקיך מצווך לעשות”.
אומר מדרש תנחומא: צפה משה רבנו שבית המקדש יחרב והביכורים עתידים להפסק. עמד ותיקן להם לישראל שיהיו מתפללין שלוש פעמים ביום.
אומר בעל ה”חידושי הרי”ם”: התפילות הן מעין ביכורים. האדם קם, ראשית היום מתפלל שחרית וכן בצהרים כשהיום החל להעריב וכן בערב בצאת הכוכבים . עם שינויי הזמנים ביום הוא נותן ראשיתם לה’.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ההרשמה התבצעה וצוות הללויה ירשום את האותיות בספר עבור החיילים הגיבורים שלנו. יחד ננצח.

שימו לב!

כדי לכתוב ספר תורה וכדי להמשיך ולעמול אנו זקוקים לעזרתכם

השקיעו מספר דקות והוסיפו זכויות לעם ישראל