“על כן יאמרו המושלים – אלה המושלים ביצרם. “בואו בחשבון” – בואו ונחשוב חשבונו של עולם וכו”.
עצה זו של “בואו ונחשוב חשבונו של עולם” יכולים לתת דווקא המושלים ביצרם, אומר הרמח”ל, שכן מי שעדיין חבוש במאסר יצרו אינו רואה את האמת ואינו יכול להכירה.. משול העניין ל”לגן המבוכה” -גן שעשוי בצורת מבוך ובני האדם הנכנסים לתוכו צריכים לבחור בין השבילים הרבים שבגן בדרך הנכונה, המובילה אל המטרה הנמצאת באמצע הגן. ההולכים בשבילים אינם יכולים לדעת אם הם נמצאים בשביל הנכון או לא, אך מי שהגיע אל המטרה יכול להשקיף ממנה על פני כל הגן, להנחות את התועים, ולהראות להם את הדרך שילכו בה.
כך גם בענייננו, מי שעדיין אינו מושל ביצרו, דומה לאדם שנמצא על השביל, ולכן אינו יכול לקבוע מה הדרך הנכונה. המושלים ביצרם, שכבר יצאו מה”שבילים” ורואים את הדרך הישרה שבה ילך האדם, הם יכולים לייעץ. והם אומרים: “בואו חשבון”. בואו נחשוב חשבונו של עולם”.
הג”ר בן ציון ברוק זצ”ל כותב בספרו “הגיוני מוסר”, על הדמיון שבין המשל לנמשל. במשל – הנבוכים מקבלים עצה של ממש, מראים להם את הדרך הנכונה שבה ילכו, אולם מה אומרים המושלים ביצרם “בואו חשבון – בואו ונחשוב”. הם אינם מצביעים על דברים ברורים, וממילא גם לא מוציאים אותם ממבוכתם. האם באמת יוושעו? דומה הדבר לאדם שנקלע למצוקה כספית ובא לחברו לבקש עצה כיצד ייחלץ ממנה, וידידו מייעץ לו – “צריך לחשוב מה לעשות”. הלזאת ייקרא עצה?
אבל האמת שזו העצה ואינה אחרת. הרמח”ל מחדש לנו שההכרעה האמיתית בכל המבוכות תלויה אך ורק באדם עצמו. וכבר אמרו – שישים יועצים יהיו לך, ועצת עצמך לא תיטוש. רוב רובן של המבוכות נעוצות בטבע האדם השקוע ברדיפה אחר כבוד וקנאה, ואם ימצא דרך כיצד להתגבר על טבעו, לא יוכלו האחרים לעזור לו. לכן אומרים המושלים ביצרם לאיש הנבוך: “בן אדם, עמוד וחשוב”.
במילים אחרות הם אומרים: “למד מוסר והתבונן, ואז תראה אור ותצא מהאפילה. כי הם כבר ניסו וראו שזה לבדו דהיינו החשבון, הוא הדרך האמיתי שיגיע האדם אל הטובה אשר הוא מבקש, ולא זולת זה”.
הגר”א אומר בפירושו למשלי (פרק טז, ד) שלכל אדם יש דרך בפני עצמו, כי אין דעות בני אדם וטבעם שווים כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה. בתקופת הנביאים היה כל אחד הולך לדרוש את ה’, והנביא היה אומר לו על פי משפט הנבואה את הדרך אשר ילך בה לפי שורש נשמתו ולפי טבעו. ומשנתבטלה הנבואה היה רוח קודש בישראל, ואיש רוחו הוא יודיענו כיצד להתנהג. רוח הקודש יש לכל אחד ואחד, אך “אשרי אדם לא יחשוב ה’ לו עוון ואין ברוחו רמיה” – שאין ברוחו דופי. ועוד כתב הגר”א (משלי כ) : “כדי לילך בדרך ה’ צריך להתייעץ עם חכמים וצדיקים ההולכים כבר בדרך ה’ ולא התנגפו באבן נגף, הוא יצר הרע. וללחום עם היצר הרע צריך לעשות בעצמו תחבולות, ולא מועילה לו העצה בלבד בלי תחבולות”.
כאשר יעורר האדם את עצמו על ידי לימוד המוסר ברגש נפשי עמוק, יזכה להתעלות ולבקש את האמת באמת – וימצאנה.
