יום שבת, ז’ תמוז התשפ”ד
Search
Close this search box.

שתף:

פרשת פקודי – השבת מקדשת את האדם ואת ימות השבוע.

בציווי על שמירת השבת “אך את שבתותי תשמרו” נקטה התורה לשון הכוללת שבתות הרבה. תמה על כך בעל ה”חפץ חיים ” מה פשר הדבר ? מדוע לא נאמר “את השבת תשמרו”?
כדי להבין את העניין יש להקדים מה שידוע שמשעה שאמר הקדוש ברוך הוא: ‘כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם, לדעת כי אני מקדשכם”, ירדה קדושת ה’ יתברך על כל ימות השבוע של איש ישראל השומר שבת. כי השבת היא הציר המרכזי, אשר ממנו יונקים כל שאר הימים. הימים ראשון שני ושלישי, נקראים על השבת הקודמת, משום שממנה הם יונקים את קדושתם. שאר ימי השבוע נקראים על שם השבת הבאה, כי קדושתם נובעת מהשבת העתידה לבוא. כך מבואר בספרים.

על פי הזוהר, בהתקרב זמן פטירת הצדיק באים ימיו להעיד על התורה שלמד ועל כל המצוות שקיים. כל יום יביע אומר על מעשי האיש באותו היום. כל מעשי האדם מקנים לימים הוויה רוחנית נצחית, עד שהם עצמם ניצבים לפני הוויה רוחנית נצחית, עד שהם עצמם ניצבים לפני הקדוש ברוך הוא ומעידים על מה שעשה בהם.
יום השבת שונה משאר הימים, בכך שעל ידו הקדוש ברוך הוא מקדש אותנו. אף על פי שלמעשה כל מצוה כל מצווה מקדשת את האדם, כמו שנאמר “ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם”, ישנו הבדל מהותי בין קדושת השבת לבין קדושת שאר המצוות. כל המצוות שהינן כידוע כנגד רמ”ח איברי האדם, מקדשות את האיברים, אבל לא את הזמן. אולם על ידי קיום השבת, נמשכה קדושה על עצם יום השבת. מקדושה זו נמשכת הקדושה על ימי המעשה. עד שלבסוף נמצא שבכל ימי שומרי שבת, יהיה הזמן מקודש.

מסקנת הדברים היא שעל ששת הימים של כל שבוע, נמשכת קדושה מיום השבת. כי יום גדול וקדוש זה הוא, כמו הלב, שממנו נמשכת החיות לכל שאר האיברים. לפיכך יוצא שאי שמירת שבת אחת כראוי, מלבד ההפסד שבעצם העוון יש כאן גם קלקול קדושת ימי השבוע. לכן הזהירה התורה “את שבתותי תשמרו” בלשון רבים, כדי לזרזו לשמור את כל השבתות.
השבת היא היסוד לקדושת ישראל, אומר בעל “חפץ חיים”.

אי לזאת, השבת מעלה את נפשו של המקדש אותה, ומכניסה אותו לתוך עולם אצילות וזוהר אלוקי. קדושת השבת מכשירה את פעולת הנשמה של איש ישראל, ומאפשרת לו לקבל את קרני ההוד של הקדושה בהוויה כולה.
כתב הרמב”ן בשם הראב”א: “כי ברך ה’ היום הזה וקידשו, שזימן אותו לקבל בו את הנפש, תוספת חכמה, יותר מכל הימים”.
מדבריו למדנו שכל המקדש את השבת כראוי לה, כלומר כראוי ליום קדוש ומקודש ונעלה זה, שאינו מסיח דעתו מקדושת היום ומקדשו בכל פעולותיו, בדיבור ובהרהור -אדם זה מתעלה לדרגה עילאית ביותר וזוכה לקבלת תוספת חכמה כדברי הרמב”ן.

אולם לא כל אדם זוכה למידה נעלה כזו, שיוכל לשמור את השבת בכל פרטיה ובדקדוקיה, הן במעשה והן במחשבה. זוהי זכותם של יחידי סגולה בלבד.
כל אחד מישראל נצטווה לקדש את השבת כראוי, איש לפי מדרגתו. וכל אחד יקבל את שכרו על פי פועלו.
מסיים הכתוב:” כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם, לדעת כי אני ה’ מקדשכם” .כלומר, דעו שעל ידי השבתות נמשכת הקדושה על ימי האדם!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ההרשמה התבצעה וצוות הללויה ירשום את האותיות בספר עבור החיילים הגיבורים שלנו. יחד ננצח.

שימו לב!

כדי לכתוב ספר תורה וכדי להמשיך ולעמול אנו זקוקים לעזרתכם

השקיעו מספר דקות והוסיפו זכויות לעם ישראל