יום חמישי, ז’ סיון התשפ”ד
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

שתף:

פרשת שמות – רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה’ היא תקום.

מצות הביטחון הנגזרת מתוך מצות האמונה, מחייבת את האדם לבטוח ולהאמין שכל מה שנעשה עמו הוא בוודאי לטובה. יש מקרים שבהם צרה פוקדת את האדם, אולם נראה שמצרה זו תצמח טובה. לעומת זאת רבים הם המקרים שבהם נדמה לכאורה ששום תועלת לא תצמח מהצרה, ואף על פי כן חובתנו להאמין שהדבר נעשה לטובת האדם: או שהצרה עצמה באה לכפר או להוסיף זכויות לאדם, או שזוהי צרה שממנה תצמח תועלת אף אם אין הדבר נראה. ייתכן שהתועלת תתגלה ברבות הזמן, ויתכן שלעולם לא יוודע מה הועילה הצרה. בכל מקרה על האדם להאמין שכל דעביד רחמנא לטב עביד, ועל האדם לקוות לישועת ה’ שתוציא אותו מהצרה, גם כאשר נדמה שאין דרך להיחלץ
ממנה.

את האפשרות שה’ יחלץ מהצרה גם כאשר נדמה שאין דרך לצאת ממנה, צריך גם עושה הצרה לקחת בחשבון. על כגון דא נאמר:” רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה’ היא תקום”. דבר זה אנו רואים בפרשת שמות בהתנהגות ה’ עם פרעה ומצרים שאמרו “הבה נתחכמה לו פן ירבה” וגו’, והקדוש ברוך הוא הכריז כן ירבה. הם עינו את ישראל כדי להמעיטם, וה’ בטובו עשה ש “כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ”.

וזה לשון המדרש: ארבע גזירות גזר פרעה עליהם. בתחילה גזר וציוה לנוגשים שהיו דוחקין בהם כדי כדי שיהיו עושין הסכום שלהן, ולא היו ישנין בבתיהם. והוא חשב למעטן מפריה ורביה, אמר: מתוך שאינן ישנין בבתיהן אינם מולידים וכו’.והיו ישנים על הארץ. אמר להן האלוקים: אני אמרתי לאברהם אביהם שאני מרבה בניו ככוכבים כמו שכתוב: “כי ברך אברכך והרבה ארבה” וגו’, ואתם מתחכמים להן שלא ירבו? נראה איזה דבר עומד, שלי או שלכם. מיד “וכאשר יענו אותו כן ירבה”. אכן נתרבו ישראל בצורה לא טבעית וילדו “ששה בכרס אחת”. ותוך מאתיים ועשר שנים נתרבו משבעים נפש למיליונים לרבים, שהרי רק חמישית מהם יצאו ממצרים, והם היו שישים ריבוא גברים מגיל עשרים ועוד ששים.

כמו כן, כשרצה פרעה להתחכם ולהרוג מושיען של ישראל וגזר “כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו, ראינו איך “עצת ה’ היא תקום”. פרעה ידע שמושיעים של ישראל עתיד ללקות במים. סופו של דבר היה שלא זו בלבד שמשה לא הושלך ליאור, אלא הצלתו באה מבית המלך. בת פרעה היא שהצילתו מן היאור, והוא בכבודו ובעצמו גידלו בתוך ביתו. הנה כאן רואים אנו שלעולם אין להתייאש. נתאר לעצמנו את חרדת מרים אחות משה שניצבה מרחוק לדעת מה ייעשה לו, כאשר ראתה שבת המלך יורדת ליאור ומגלה את התינוק בתיבה. כל בר דעת היה אומר שהנה בא קיצו. אך לא כך חשב שוכן מרומים. בת המלך מצילתו ומביאה אותו אל בית המלך וקוראת את שמו על שם משייתו מן המים. גידולו בבית המלך היה ברכה בפני עצמה. אולי סיבב ה’ שיגדל משה בבית המלכות במדרגה עליונה ולא תהיה נפשו שפלה ורגילה להיות בבית עבדים.

נמצא, שלא זו בלבד שמשה לא הושלך ליאור, אלא הצלתו באה מכוח הגזירה של “היאורה תשליכוהו”. אותו אמצעי שהיה אמור למנוע את חיי מושיעם של ישראל, הביא לתוצאה ההפוכה. שכן בגלל הגזירה החביאה יוכבד את משה בתיבה, ועל ידי זה מצאה אותו בת פרעה ולקחת אותו אל בית המלך להחיותו וללמדו גינוני מלכות. מרן הגר”י קנייבסקי זצ”ל אומר שמכאן אנו למדים שכל מעשה אנוש ותחבולותיו, לא יועילו להטות אפילו זיז כלשהו ממה שנגזר בשמים. רק תשובה, תפילה וצדקה, יכולים להעביר רוע הגזירה ולא שום פעולה אחרת.

יתרה מזו, אותן פעולות שאדם עושה למען הגשמת רצונו ותוכניותיו, יכולות להשתנות בגזירת הבורא ולהיות סיבה לתוצאה הפוכה.
יש לזכור תמיד שהכל מאתו יתברך. הקדוש ברוך הוא א-ל מסתתר, וכדי להעמידנו בניסיון הוא מסתיר את פעולותיו. תפקידנו הוא להסיר את המסווה, ולגלות על ידי התבוננות את יד ה’ המנחה אותנו בכל עת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ההרשמה התבצעה וצוות הללויה ירשום את האותיות בספר עבור החיילים הגיבורים שלנו. יחד ננצח.

שימו לב!

כדי לכתוב ספר תורה וכדי להמשיך ולעמול אנו זקוקים לעזרתכם

השקיעו מספר דקות והוסיפו זכויות לעם ישראל