קביעת מקום לתפילה

“וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה’ ” (יט , כז )
“אשר עמד שם” – תניא, אין עמידה אלא תפילה, שנאמר ויעמוד פנחס ויפלל , מלמד שאברהם אבינו קבע מקום לתפילתו ( ברכות ו:) .

מצווה לבחור בית כנסת ולהתפלל בו בקביעות, ולא ישנה את מקום תפילתו בלא צורך. וכך נהג אברהם אבינו שקבע מקום לתפילתו, שנאמר ” וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'”, משמע שהיה לו מקום קבוע שהיה רגיל לעמוד בו לפני ה’. קביעות המקום לתפילה מראה שהקשר אל הקב”ה מוחלט, שכל שאר הדברים שבעולם יכולים להשתנות, פעם כאן ופעם שם, אבל הקשר לקב”ה הוא הקבוע והיציב ביותר, ועל כן ראוי שיתקיים במקום קבוע.
בהגדרת קביעת המקום נחלקו הראשונים : יש שכתבו שהחובה היא להתפלל בבית כנסת קבוע, אך בתוך בית הכנסת ניתן להתפלל במקום מזדמן. אולם מרבית הראשונים כתבו על פי הירושלמי שיש לייחד מקום קבוע גם בתוך בית הכנסת, וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך . ישנה דעה נוספת של רבנו יונה , לפיה רק בבית פרטי יש לקבוע מקום שייחשב כמקום תפילה, אך בבית הכנסת שכולו מקום המיוחד לתפילה ניתן להתפלל בכל מקום.
בטעם חובת קביעת מקום לתפילה ישנם כמה הסברים:
א. מפורש בשולחן ערוך (אורח חיים צח, ד) ש”התפילה היא במקום הקרבן, ולכך צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן” הוא מביא שלש השלכות לזה שהתפילה צריכה להיות כמו הקרבן .1 צריך כוונה, גם בקרבן צריך לכוון את המחשבות הנכונות .2 מעומד .3 קביעות מקום כמו הקרבנות, “שכל אחד קבוע מקומו לשחיטתו ומתן דמיו”
ב. הרי”ף על העין יעקב (ברכות ו, ב) מביא 2 סיבות מדוע צריך לקבוע מקום לתפילתו. .1 היה מקום קבוע לשחיטת ה’תמיד’, שהוא מקדשי הקדשים, ה’תמיד’ תמיד היה נשחט בצפון, והקובע מקום לתפילתו הרי הוא כאילו הקריב קרבן התמיד. .2 שהוא מראה שאין תפילתו עליו כקבע וכמשא. מי שהתפילה כקבע וכמשא יתפלל כל פעם במקום שיזדמן לו. אבל מי שמחשיב את תפילתו, הולך למקום שרגיל להתפלל בו.
ג. המאירי (ברכות שם) מביא טעם: “שהמקום מיוחד לו לתפילה כוונתו מצויה ביותר” מקום שהוא רגיל להתפלל בו, יכול לכוון טוב יותר שם.
ד. בספר טעמי המנהגים (עניני בית הכנסת דף עא בהערה) הביא בשם ספר הגן ודרך משה בשם האר”י ז”ל טעם נוסף: הוא מדמה למלך שרוצה ללכוד חומת העיר ורוצה לעשות נקב בחומה, הוא יורה כמה פעמים באותו מקום עד שינקב החומה. הוא לא מנסה פה ושם לפרוץ את החומה, אלא כל הזמן באותו מקום. “כך ביום שנחרב בית המקדש, נעשה הפסק חומת הברזל בינינו לאבינו שבשמים, והתפילה שלנו היא כמו הקנה שריפה, ואם אדם מתפלל כל פעם במקום אחד אז תפילתו עושה שביל אחד לנקוב החומה של ברזל, ואם לאו לא יכול לנקוב”
ה. טעם נוסף בזה, שמי שקובע מקום לתפילה, המקום ההוא מחייבו יותר לתפילה בציבור, אם תמיד קובע במקום אחד הוא מרגיש אחריות למתפללים שם, והם מרגישים כשהוא חסר, ומזכירים לו לבוא. אבל אדם שמתפלל במקומות שונים, אפילו בשני מנינים, לא מרגיש אותה אחריות. זה טעם נוסף לקביעת מקום לתפילה.
בתלמוד מובא בשם רב הונא ,שכל הקובע מקום לתפילתו יזכה לעזרת אלוקי אברהם, ולאחר מותו ראוי להספיד אותו שהיה מתלמידי אברהם אבינו. ובשם רבי שמעון בן יוחאי נאמר שאוייביו נופלים תחתיו.