פרשתנו היא דוגמא ומופת להרס ולחורבן שגורמת המחלוקת. והיא מחלוקת “דאורייתא” (מהתורה). זו המחלוקת המשמעותית ביותר והיסודית ביותר שקיימת בתורתנו הקדושה וממילא יש לנו ללמוד ממנה פרטים רבים.
כשמתבוננים באותיות של השם “קרח” מגלים שכל אחת מהאותיות בשמו הם בעייתיות. כנגדן האות “ה” היא מסמלת על קדושה כפי שבאה לביטוי בעולם הזה. . שכן יש לאות “ה” רגל ימין, גג, ורגל שמאל. כאשר הגג מסמל את כח המחשבה, רגל ימין את כח הדיבור – המחובר אל מחשבתו של האדם. ומסמלים יחדיו את החלק הרוחני והמופשט יותר באדם. ורגל שמאל את כח העשייה – שיש לו להיות מנותק קצת מהדיבור ומהמחשבה. מחמת גשמיותו וצמצומו.
לעומת זאת באותיות שמו של קרח. אנו רואים שישנה בעיה בכל בחינות הרגל השמאלית:
“ק” שהרגל השמאלית שלה יורדת מטה למקום המיתה. ובכך הם רוצים לומר בתפיסתם המוטעית ש”אם כבר” לרדת למטה אז “עד הסוף”, וללא גבול עד שניתן לכאורה להתנתק לגמרי מהרובד הרוחני. וודאי שהאות “ה” וכן התפיסה התורנית הנכונה לא מוותרת על הכוונה שבמצוות ולכן זו טעות.
“ר” – שחסרה אצלה כלל עשייה, ושוב אנו רואים קיצוניות – אם כבר רוחניות אז כביכול בלי עשייה. גם זה נגד התפיסה היהודית התורנית שכן “המעשה הוא העיקר”. ומצוה בלי קיום המצווה אינה מצווה כלל. עד שאפילו תפילה (שהיא רוחנית מאוד) חייבת שיזוזו בה השפתיים שהרי “עקימת שפתיו הוי מעשה” (נחשבת מעשה) והיינו שצריכים מעשה.
ו”ח” שבה הרגל השמאלית לא מנותקת מעט משאר הבחינות. ובזה רצו לרמז בני קרח שאם כבר חייבים לחבר בין החומר והרוח אז נעשה אותם שווים לגמרי ולא נבדיל בינהם כלל. ולכן חלקו על מעמד הכהנים שתפקידם להיות רוחניים יותר מהרגיל.
וזאת מאחר ואצל קרח היה חסר איזון בקשר שבין הפנימיות והחיצוניות. קרח כבר הבין שכל ישראל קדושים, וכולם רשאים לקיים מצוות ולהיות מחוברים עם השם יתברך, שזו הרי אחת מסיבות הכניסה לארץ בפנימייות (שארץ ישראל הקדושה מכוונת כנגד הארץ העליונה וניתן לקיים בה יותר מצוות). אלא שגם פה איבד את האיזון וסבר שאין כלל הבדלי מעמד ואפילו ייחוס, בין יהודי ליהודי. ולכן משה רבנו עונה לו “בקר ויודע השם” – כלומר כשם שהשם הפריד בין בוקר לערב כך יש כהנים, לויים, תלמידי חכמים, בעלי מידות טובות וכו’ וכו’. ואין בזה פסול כי ההבדל הזה נוגע עד לתיקון של האדם בשורש נשמתו.
אנו נמצאים בזמן של בניית בית המקדש הפרטי שבשכונתינו. זו משימה קדושה וכבירה שיש לעשותה במסירות נפש ממש. היצר הרע משתמש בטענות קרח ועדתו, ויכול חלילה לקרר גם כאן שכן יכול לומר : כנגד האות “ר” אם כבר רוחניות אז בואו נשאר בקראוואן כזה או אחר.. על מה כל המהומה העיקר הרי ללמוד ולהתפלל..
מאידך יכול לומר כנגד האות “ק” : אם כבר מעשה אז בואו נעזוב את מקום עבודתנו ולימודנו ותפילותינו (ח”ו) ונעסוק רק באיסוף התקציב לבניין כשנה. או שיכול לומר כנגד האות “ח” : נעבוד נלמד נשתדל קצת לאסוף כסף לבניין . ומה שיהיה יהיה.. הכל שווה… וגם זו כמובן טעות.
יש לדעת שלכל עת וזמן. ועכשיו זה הזמן להשתדל בכל הכוחות לבנות את בית המקדש הפרטי. זו הזדמנות פז להדמות לאהרן הכהן ולהדליק את המנורה בכל השכונה, וממנה לכל העיר, ולכל העולם – ולהצטרף לכל בתי הכנסת שמחוברים בכל העולם לבית מקדש אחד גדול. הדבר בידינו. לא כל יום ישנה הזדמנות להיות כהן גדול בקודש הקודשים ולהקריב את הקרבן האישי שלנו ואת קטורת הסמים.
