בפרשות אחרי-מות וקדושים מופיעים בשני פרקים האיסורים החמורים של עריות. אנו יודעים שיש מצוות התלויות בארץ, שאינן חלות בחוץ לארץ, כמו מצוות שמיטה, תרומות ומעשרות ועוד. אבל איסורי עריות אינן שייכות לקבוצת המצוות התלויות בארץ, והם חלים כמו רוב המצוות בכל מקום בעולם, ולא רק בארץ ישראל. והנה, באופן די מפתיע כותבת התורה שאיסורי עריות קשורים לישיבה בארץ: אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם: וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ:… וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה… כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ: וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם: מהו הקשר בין מצוות העריות לבין הארץ? מדוע הפרה של איסורים אלו גורר בעקבותיו גלות מן הארץ? מסביר הרמב”ן שלכל ארץ וארץ הקב”ה הפקיד מלאך שמנהיג את אותה ארץ, חוץ מארץ אחת ויחידה שהוא מנהיג אותה באופן ישיר ללא כל תיווך של מלאך או שר.
זוהי ארץ ישראל “ארץ אשר תמיד עיני ה’ אלקיך בה”. לכן גם מצוות שאינן ‘תלויות בארץ’ – הקיום האמיתי שלהן הוא דווקא בארץ ישראל. מוסיף הרמב”ן, בעקבות מדרש ה’ספרי’, שאמנם יש חובה לקיים מצוות בחוץ לארץ, אך החיוב הזה הוא רק כדי שנזכור כיצד לקיים אותן כשנחזור לארץ ישראל. וזה לשון המדרש: “ואבדתם מהרה, ושמתם את דברי אלה וגו’, אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ – היו מצויינים במצות, שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים”.
וממשיך המדרש וממשיל זאת למלך, שכעס על אשתו ושלח אותה לבית אביה. אשה זו מקווה שבעלה יתפייס איתה בעתיד, ולכן חשוב שתמשיך לענוד תכשיטים ולשמור על יופיה, כדי שלא תשכח איך מלכה צריכה לנהוג, כדי שכשתחזור לבית המלך תדע להיות מלכה. כך גם עם ישראל מחוייב לשמור על המצוות בגלות, כדי שיהיה רגיל לקיים אותם כשיחזור בארץ ישראל. אשרינו שאנו זוכים לגור בארץ, לזכות לקדושתה, ולקיים את המצוות במקום בו הן באמת מתאימות. מעניין שאחד הסמלים הגדולים ליציאה לחוץ לארץ הוא ה’דיוטי פרי’ – או בתרגום לעברית ‘החופש מחובות’. בחו”ל אכן רמת החיוב יורדת. איזה כיף שאנחנו במקום שבו אנחנו ב’פול דיוטי’, בארצנו הקדושה תחת השגחתו הישירה של הקב”ה.
מקובל לומר בשם הגאון מוילנה, שכל מצווה שמקיימים בארץ ישראל, השכר שמקבלים עבורה הוא פי עשרים מהשכר של אותה מצווה בחוץ לארץ. לכן ברורים דברי חז”ל ששקולה ישיבת ארץ ישראל כנגד כל המצוות כולן – כי הקיום האמיתי של כל המצוות הוא דווקא בארץ ישראל.
