בפרשתנו אנו למדים על ההתקדשות המופלאה של יום הכיפורים. שהרי כל ישראל עסוקים בהתקדשות ביום הזה. אלא שמעל כולם בולטת התקדשותו של הכהן הגדול. שמפרישים אותו מביתו שבעה ימים, והוא מתקדש בקדושה נפלאה בענייני טומאה וטהרה, ופרישות יתרה, וטבילות ועוד. ומראהו נהדר בהתקדשותו עד שכולם מבקשים לראותו, והוא מכפר בעדו ובעד ביתו ובעד הכהנים אחיו ובעד כל קהל עדת ישראל. ומה נהדר היה מראה כהן גדול בצאתו מבית קדשי הקדשים….
אחת ההלכות המעניינות היא שהכהן הגדול היה צריך להיות נשוי, ועד שזהו אחד התנאים שבזמן יום הכיפורים הכהן צריך להיות נשוי. ועד שדרשו חז”ל על הכתוב “וכפר בעדו ובעד ביתו” – ש”ביתו” זו אשתו.
ונשאלת השאלה מדוע לא כותבים עם כך וכפר בעדו ובעד אשתו? ובכלל – מה כל כך חשוב שלכהן הגדול תהיה אשה, לכאורה אדרבא אם מתרחק ממנה ומתקדש בכל הימים הללו, איזו חשיבות יש לכך שהוא נשוי?
אלא שיש פה יסוד גדול ועצום בעבודת האדם את קונו – שהתכלית של כל דבר שאנו עושים היא כדי לעשות לקדוש ברוך הוא דירה בעולמות התחתונים, כפי שדרשו חז”ל על הפסוק “שוקיו עמודי שש” – שנשתוקק הקב”ה לדירה בתחתונים. וכמו שאמרו חז”ל בסוף קידושין “ואני נבראתי לשמש את קוני”. והיינו שכל העליות וההתקדשויות שאנו עולים ומתקדשים אינם אלא כדי להמשיכם למטה. ולא כדי להישאר איתם למעלה. כי הנשמה לא הייתה צריכה לרדת בגוף כלל, אם זו הייתה כל מטרתה – להתעלות. שאם כן מדוע צריכה לרדת כלל? אלא שזו כל מטרת בריאת עולם הזה, מצמצום וירידת האור העצום והאין סופי דרך מדרגות והשתלשלויות וצמצומים עצומים כדי להתהוות גשמיות וחומריות וגסות העולם הזה, שהרי אם התכלית הייתה להישאר למעלה – אם כן מה זה ועל מה זה היתה הירידה הזו? אלא שהתכלית היא דוקא העולם הזה, ויותר מכך התכלית היא דווקא להמשיך קדושה עליונה ככל האפשר בכל ענייני העולם הזה.
וזהו שכהן גדול צריך שתהיה לו אשה, ועוד שהרמב”ם כותב שבסוף היום הקדוש הזה היה הולך לביתו (זו אשתו), כי לכאורה מה אכפת לנו לאן הולך? אלא שכהן גדול שעולה ומתקדש ומזדכך ביום הקדוש והנורא הזה יש לו תכלית. תכלית אלוקית אמיתית, שהיא להוריד את אור הקדושה העליונה למציאות, לביתו, לאשתו, למשפחתו, לעולם!.
ומזה נלמד סדר חשוב מאוד בעבודת השם, העיקר הוא דווקא להמשיך את הקדושה לעולם, בביתו נמדד אדם כמה הוא קדוש באמת, במציאות של העולם הזה נמדד האדם כמה באמת הצליח להתקדש. כי לעלות במדרגות ולהישאר למעלה אין זו קדושה אמיתית, כי חסרה בה עדין התכלית, וודאי שלהישאר למטה מבלי להתעלות כלל אין זו תכלית אלא התגשמות וגסות גדולה מאוד. אלא הסדר הנכון הוא לעלות ולהתקדש על מנת להוריד את הדברים בפועל ממש למטה, ולחיות בתוך המציאות, בגדרי העולם, עם בית ומשפחה, ועם הגשמיות, רק שלא להיות מושפע מהם אלא להשפיע עליהם אור ושפע ולחבר אותם לאלוקות.
ועל ידי שכל אחד ואחת מתחזקים ומתקדשים ומורידים זאת לעולם, זוכים יחדיו לתקן את העולם עד שיהיה מתוקן ממש במלכות ש-ד-י. בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.
