עד שאמרו חז”ל כי מעלתם נמשכת אל התורה האלוהית כדמות וצורה ותכלית אליה (פירוש אבן יחיא, בהקדמתו לתהלים), ובהם נרמזו כל תרי”ג מצוות וז’ דרבנן (תה”ל ה’ בשם ספר המצוות על תהלים), ואמרו כל האומר תהלים בכל יום כאלו קיים כל התורה כולה (הרב מעטה תהלה טז) שבחו של ספר תהילים.

ובכל אירוע קבעו לומר מזמור מעניינו של דבר, כמנהגינו לומר מזמור י”ט בבית החתן, ומזמור מ”ט בבית האבל, ועוד קבעו בעת עצירת גשמים (כמ”ש הרב יעב”ץ בסידורו). ויש שנתקבצו ב’חבורת תהלים’ לומר מזמורים בכל יום. וב’שימוש תהלים’ פרסמו בסוד המזמורים לומר מזמור בעת צער ובעת שמחה, והם סגולה לברכה והצלחה.
ועוד אמרו “הרואה ספר תהלים בחלום יצפה לחסידות”, ועוד יצפה לענוה (גמ’ ברכות נז. אבות דר”נ מ, יד).