בפרשתנו מסופר על מצוות פרה אדומה. במצווה הזו ישנם עניינים רבים ששכלנו מוגבל מלהבין את טעמם. ולכן היא נקראת “חוקת התורה”. כי היא מצווה שמסמלת את כל החוקים. ונקראים כך בשם חוקים – כיוון שאין בשכלנו אפשרות להבינם, ועשייתם היא בגדר חוק וגזירה.
דווקא בחוקים אלו נמצא עניין נעלה ביותר, שכן כשאדם מקיים את חוקי המלך גם שאינו מבינם – זה מורה על מדרגת ביטולו למלך. מה שאין כן כאשר אדם מוכן לבצע שליחותו אך ורק כאשר הוא מבין את טעמם, הרי זה מורה שאינו בטל למלך, ולכן סומך הוא דווקא על שכלו שלו, ויבצע ההוראות בעיקר כשאלו מתיישבות בשכלו. ואף שיש מעלה גדולה בידיעת טעמי הדברים ואף בידיעת טעמי המצוות, עדיין ישנה מעלה גדולה עד מאוד, ביכולת לקבל את רצון המלך גם ללא הבנה, דבר זה נקרא קבלת עול.
אדם שיש אצלו קבלת עול מלכות שמיים, זהו אדם שמסוגל להתעלות גבוה מעצמו, שכן כל דבר שאדם עושה כי מבין בשכלו, אינו בחירה אלא העדפה. אך כאשר אדם מקבל על עצמו לעשות רצון הבורא גם כשאינו מבין – כאן הוא בחר באמת לבצע ממקום שמעל השכל. ולכן זו בחירה האמיתית והבוחר הוא בן חורין וחופשי לבחור באמת.
הדעה הרווחת בימינו היא שצריכים לדעת ולהבין הכל. הילדים לומדים להבין כל פרט, אנשים נוטים לפקפק בכל דבר, והחינוך הכללי הוא ש”כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה”. אומנם דרך הישר והאמת, ודרכה של תורתנו הקדושה היא – שלפני שמבינים ולומדים, צריכים קודם כל לפתח את קבלת העול.
ילדים קטנים משננים קודם את המשנה, ורק אחר כך לומדים גמרא (שהמשנה היא מלשון שינון, גם ללא הבנה עמוקה כלל, והגמרא היא פיתוח והבנת המשניות לעומקם).
ואנשי האמת מייקרים את יראת השמיים והזהירות מהתגשמות המידות, לפני תאוותיהם ורצונותיהם האישיים, יהיו אשר יהיו. ורק לאחר נקיות זו, ושמירת התמימות הזו, ממשיכים ל”דע את אלוהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה” (משלי)
ובע”ה על ידי לימוד בפרשת הפרה התמימה, נזכה כולנו לתמימות פרטית ותמימות כללית, שנאמר “תמים תהיה עם השם אלוקיך”, ונזכה לגאולה האמיתית והשלימה והתמימה בקרוב ממש.
שבת שלום ומבורך.
