והיינו שהרגע הזה שעכשיו אני נמצא בו, הוא הרגע הכי יקר בחיים שלי. כי מה שהיה, אפשר אמנם לתקן, אך דווקא על ידי תיקון עכשווי. ומה שיהיה בעתיד, גם הוא מושפע ממה שאני עושה כעת. ועוד ועיקר – שכעת אני וודאי יכול לעשות. זו גם הסיבה שאנחנו אומרים בתפילה “ה’ מלך (הווה), ה’ מלך (עבר) ה’ ימלוך (עתיד) לעולם ועד” והיינו שלכאורה היה צריך להיות קודם “עבר” ואחר כך “הוה” ואחר כך “עתיד”. אלא שיש כאן מסר. אדם יכול לומר לעצמו העבר כבר היה, בעתיד אעשה המון בע”ה. אבל עכשיו… נו.. קצת קשה. לכן אומרים לך : “עשה עכשיו”. אחר כך תדבר על מה היה או מה שיהיה. את העכשיו צריכים לקדש ראשון.
זה המסר הנפלא של קרבן התמיד שנמצא בפרשתנו. פרשת התמיד נקראת בל יום לפני התפילה, (כחלק מאמירת ה”קרבנות”) וחז”ל קבעו לנו לקרוא פרשה זו תדיר בכל ראש חודש ועוד. מכיוון שהפרשה מספרת לנו שתמיד צריכים להקריב את קרבן השם. עד שהתורה משתמש במילים “תשמרו להקריב לי” – היינו שיש לשמור את הקרבת הקרבן, כי בדבר שהולך לאיבוד שייך שמירה. כי הזמן אוזל והמציאות משתנה, ובכל רגע ובכל יום יש את העבודה המיוחדת ששייכת אליו במיוחד. והאדם הבוחר במה הוא משקיע את מרצו, הוא הקובע אם הוא שומר את קרבן התמיד, את התמידיות האלוקית וההתמדה והיוקר שבל פרט ובכל רגע, או שהוא פונה להבלי הזמן, כלומר מה שקורה על הדרך… ועל דרך הפתגם : “החיים הם מה שקורה לנו בזמן שאנחנו מתכננים תכניות”
ובזה יובן דבר מדהים. שהרי ידוע שהאותיות ג’ וט’ שמהם מורכבת המילה “גט” שהיא מילה המורה על הפירוד הכי גדול, ועד לפירוד בין בעל לאשתו (ובפנימיות בין הנשמה לאלוקים חלילה) אף פעם לא באות במילה אחת יחדיו (במילים שהן בלשון הקודש כמובן). כי בלשון הקודש לא נמצאת ולו מילה אחת שיש בה גם את האות ג’ וגם את האות ט’ באותה מילה. מאחר והן מרמזות על פירוד. (גם המילה גט עצמה לא כתובה בתורה אלא בשם “ספר כריתות”) ולכן בקרבן התמיד שכולו מוביל לחיבור אלוקי תמידי בכל פרט בכל רגע באופן תדיר ובלתי נפסק – לא מופיעות כלל האותיות ג’ וט’ בכל פרשת קרבן התמיד ובל פסוקיו, כרמז לכך שיישום קרבן התמיד הוא הוא הדרך להתחבר לבורא בלא שום הפסק כלל.
כי המעשה הוא העיקר, וכאשר איש ואשה ישראלים, מבינים שהחיים הללו דורשים ומזמינים התעסקות והתעניינות בכל פרט, ולא מוותרים על שום רגע והחיים הם חיים מלאים במשמעות, אלו הם חיים אמיתיים, חיים אלוקיים. כי הנשמה של כל איש ואשה ירדו לפה לעולם הזה כדי למצוא את השם במעשה בכל פרט. והדבר עמוק עמוק מי ימצאנו. פירוש : ישנו כאן עומק לפנים מעומק, ורק ה”מי” שזה כינוי לאלוקות שמחיה ומהווה את כל דבר. רק התבוננות בעומק האלוקות הזו – ממצה ומוציאה ומגלה עד אין סוף, ברבדים אין סופייים את העומק הנפלא הזה. כי כשיהודי יודע שהוא נמצא כאן בשליחות נשמה בגוף, וזה קיים בכל רגע ובכל מקום שהוא נמצא (גם אם נדמה לו שהוא נמצא באיזו טעות. כי אין טעות מלמעלה) אז הוא עושה את שליחותו בשיא המרץ ובשיא הדיוק, בכל מקום ובכל רגע.
ועל ידי שעובדים יחד, באהבת ישראל, לתקן את חלקנו ולסייע ליהודי נוסף לתקן את חלקו בעולם. ממילא מתגלה העומק האלוקי, והאור התמידי המחיה את הכל מופיע בגילוי. וזוכים להקריב את קרבן התמיד כפשוטו בבית המקדש השלישי והנצחי, בגאולה האמיתית והשלימה. בקרוב ממש.
