הגר”ח מוואלאזין זצ”ל בספר “נפש החיים” מבאר: אדם המקיים מצווה חי בתוכה ממש, כלומר מוקף בקדושתה וסביבו אוויר גן-עדן.
כל מצווה פרטית כוללת בשורשה ריבי-רבבות כוחות ואורות ושיעור קומה של העולמות כולם.
כמו שכתוב בזוהר: “כל מצוות התורה נאחזות במלך הקדוש העליון, מהן בראש המלך, מהן בגוף ומהן בידי המלך ומהן ברגליו וכו'”.
כאשר עושה האדם רצון קונו יתברך ומקיים באחד מאבריו את אחת ממצוות ה’, הוא גורם בכך תיקון או עליה או תוספת אור וקדושות בעולמות העליונים. איכות ההשפעה של המעשה נקבעת על פי אופן עשיית המצווה – לפי רוב ההזדככות וטהרת קדושת המחשבה הנלווית לקיום המצווה. וכפי ערך ההתעלות הנגרמת על ידו בעולם העליון, נמשכת מזה קדושה וחיות על הכוח של האדם. וכאשר מקיים את כל המצוות בשלמות הוא מתקן כל העולמות והסדרים העליונים. והוא נעשה בכל כוחותיו ואבריו מרכבה להם ומתקדש מקדושתם העליונה.
כשעולה בדעתו של האדם לעשות מצווה, מיד עושה הדבר רושם במקור שורשה העליון, והוא ממשיך על עצמו משם אור מקיף, וקדושה עליונה חופפת עליו ומקיפה אותו.
על זאת אומרת הגמרא: “והתקדשתם והייתם קדושים – כל המקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה”. מלמעלה – משורש העליון של המצווה. על ידי קדושה זו ועל ידי האור המקיפה דבוק האדם, כביכול, בו יתברך, גם בחייו. על כך נאמר: “ואתם הדבקים בה’ אלוקיכם – גם בעודכם חיים – כולכם היום”.
אור זה מסייע למתחיל במצווה לגומרה. על ידי גמר המצווה מתחזק אור עוד יותר והלב נמשך לקיים מצוות נוספות. “מצווה גוררת מצווה”.
וכאשר יקיים את המצווה ירגיש בנפשו שהוא מסובב בקדושתה ומוקף באווירה דגן עדן.
הגר”ש הומינר זצ”ל בספרו “עולת התמיד” מוסיף: “והאדם הישר, העובד האמיתי לא יפנה דעתו ומחשבתו בעת עבודתו לו יתברך שמו, אפילו כדי לעלות ולטהר גופו ונפשו, אלא שיטהר מחשבתו וכוונתו יפנה למעלה לתיקון וטהרת העולמים הקדושים”.
ביאור נוסף ל”אשר קדשנו במצוותיו”, כידוע יש מצוות שהצורה חוזרת ומזהירה עליהן כמה פעמים. כמו-כן יש בתורה ציוויים ואזהרות שנכפלו פעמים רבות. ככל שירבו האזהרות מתווספת קדושה בקיום המצווה. על זאת אנו מודים באומרנו “אשר קדשנו במצוותיו” – שעל ידי ריבוי הציוויים הוסיף לנו קדושה.
הקדוש ברוך הוא ברוב חסדיו המרובים הוסיף לנו ציוויים רבים על מצווה אחת כדי להוסיף עלינו קדושה עליונה עד מאוד.
