חקת – דבר הרב

חוקה חקקתי

פרשתנו נקראת על שם חוקת הפרה האדומה. שהיא חוק מיוחד מאוד שאיש לא מסוגל להבינו על בוריו. והיא מצטרפת לשורה של מצוות שהשכל לא יכול להבין את שרשם ומטרתם המדוייקת ולכן הם נקראים בשם “חוק”. כדוגמת : איסור בשר וחלב, איסור אכילת חזיר, שעטנז ועוד.

ישנם בתורה שלושה סוגים של מצוות : משפטים, עדויות, וחוקים. כאשר המשפטים הם סוג המצוות שבני אדם היו יכולים להגיע להבנת הצורך שבהם גם ללא ציווי התורה. כמו איסור גזל, שפיכות דמים, גילוי עריות. ועוד.
עדויות אלו הם המצוות שאדם לא בהכרח היה מחייב את קיומם אך השכל מסכים עם נכונותם. כגון : שבתות וחגים.
וחוקים – כאמור המצוות שהשכל לא יכול להבינם כלל. ואנו מקיימים אותם רק כי כך ציווה הבורא.

על אף שהחוקים הם מצוות שלשכל קשה להיות שותף בהם – הם מהווים את הערובה הטובה והאמיתית לכך שאדם מקיים את ציווי הבורא ללא נגיעה אישית, כי אינו דומה מי שמקיים את המצווה מתוך הבנה היוצרת נגיעה אישית בדבר. למי שמקיימה בלא הבנה כלל ורק מתוך אהבתו ויראתו את הבורא יתברך. ולכן חוקה היא גם מלשון חקיקה – שאינו דומה דיו הכתיבה, שיכול להימחק – לחקיקה שהיא חלק מהדבר שעליו נחקקו אותיות החקיקה. ולכן החוקים הם מצוות שמחברות את מקיים המצווה למצווה מבלי הפרעות ו”עטיפות” שיכולים לקלקל את הקשר.

אלא שבכל זאת כתוב בפרשתנו : “זאת חוקת התורה” – כאילו שכל התורה היא חוקה. והרי יש בה גם משפטים ועדויות כאמור? והתשובה לכך היא שאת כל המצוות צריכים לקיים עם אותו קשר טהור ונקי ונאמן עם הבורא ית’ בדיוק כפי שמקיימים את החוקים. שאינו דומה בן שמקיים את רצון אביו רק כי הוא מבין לבן שמקיים את רצון אביו מפני שאביו ציווה אותו לקיים זאת. וכיוון שקבלת העול היא היסוד של קבלת התורה ועבודת השם לכם “זאת חוקת התורה”.

אלא שעל אף האמור שואל הבן החכם בהגדה : “מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה השם וכו'” ושואלים המפרשים : הרי זה בן תלמיד חכם. ומה הוא שואל בעצם.? והפירוש הוא שהבן החכם שואל למה יש בכלל עדות ומשפטים? הלא טוב יותר לקיים את כל מצוות השם כחוקים.. ומשיבים לו שגם בפסח אוכלים את האפיקומן בסוף כדי שישאר בפה הטעם של הקרבן. והיינו שאנו מצווים ליתן טעם היכן שאפשר ומותר ליתן טעם. ולכן יש להשתדל לחקור אחר הטעם השכלי ולהגות בו יומם ולילה כדי להיות בקי בתורת השם ובכל פרט שבה. וגם זה ציווי הבורא. שאינו דומה בן חכם שעושה את אביו מצווה בשל ציווי אביו אך גם מבין היטב את רצונו של אביו היכן שיכול להבין. ולכן מזה ומזה אל תנח ידך.

אנו עדיין נמצאים בעיצומו של קמפיין לבניית בית הכנסת. קמפיין שאפשר להצליח בו בע”ה ובישועתו – רק על ידי הליכה למעלה מטעם ודעת, קמפיין שבו כולנו ביחד פונים להשם ואוספים עבורו עוד ועוד נשמות שבפנימיותם ודאי רוצים להיות חלק מדבר אמיתי וקדוש כבית כנסת. יש לזכור שעל אף שקמפיין שכזה הוא למעלה מגבולות השכל – עדיין חובת ההשתדלות עלינו – להכניס את שכלנו ולעשות את שליחותנו וכמאמר החסידי הידוע : “יהודי זורע רוחניות וקוצר גשמיות”. היינו שאף שכמות הגשמיות שנקצור ידועה רק בחיק הבורא – חובת זריעת הרוחניות בסביבתנו הינה מחייבת. ובע”ה על ידי קיום השתדלותנו ומחוייבותינו באופן הנעלה ביותר נזכה ממילא לברכתו הגדושה והמלאה של הבורא ית’ שוודאי שמח בבניין משכנו בעולם הזה.

בהצלחה רבה לכולנו