מטות מסעי – גבורה שבחסד

גבורה שבחסד

בני ישראל לאחר ארבעים שנות נדודים. מוכנים כבר להיכנס לארץ ישראל. מתרגשים ומצפים מתי כבר תינתן האות. והנה משה רבנו הרבי הנערץ והאהוב מכנס את כולם ומזכיר להם את כל המסעות שעברו בנ”י במדבר… לכאורה הדבר קצת לא נעים להזכיר את כל התלאה הזו, והעיתוי אף הוא – לא נראה מתאים? ואם כן מדוע עשה כך משה?

הרבי מסביר שהעיתוי של סיפור המסעות היה דווקא לאחר שהגיעו בני גד ובני ראובן ובקשו לקבל חלק בעבר הירדן המזרחי… משה רבנו דבר עמם קשות ואמר להם שדבריהם דומים לאותם שגרמו לגזירה שלא יכנסו לארץ, אמנם הם הבטיחו להילחם ראשונים ולצאת חלוצים.. אך בנ”י לא היו בטוחים שהדבר יקרה והחשש והאווירה נהייתה מתוחה ומהולה בחשש שמא הקב”ה עומד להשאירם במדבר לעוד כך וכך שנים ח”ו.

ולכן משה רבינו הזכיר את המסעות. ויש בזה לדברי רש”י שתי סיבות : א) הקב”ה רחמן וכל המ”ב מסעות היו בזמן קצר שרוב הזמן ישבו ולא נסעו, כדי להראות שגם בזמן שהיו במדבר היו רחמי שמיים עליהם והשם הקל מעליהם את העונש ככל האפשר. ב) להדגיש את חסדי המקום שבכל מסע ומסע בעצמו השם טיפל בבנ”י באופן של חסד ורחמים. וכלשון המדרש שהאב אומר כביכול לבנו : “כאן ישנו, כאן אכלנו כאן חששת את ראשך”.

ובזה משה רבנו מלמדנו שגם בזמנים הקשים ביותר שהקב”ה מעמיד לנו – גם שם הוא נמצא עמנו ומרחם ומתחסד, כי לעולם חסדו – והיינו שגם בעולם -שהוא מקום ההעלם וההסתר, גם שם נמצא חסדו של הקב”ה.
וזו נקראת גבורה שבחסד. היינו שכל מה שנראה בחיצוניות גבורה באמת הכל חסדים ואהבת השם אלינו. כי כל הקרוב קרוב אל השם, נדרש להתמודד בגבורה יותר גדולה העוטפת ומגינה על החסד. וכמאמר “את אשר יאהב השם יוכיח”. והיינו שככל שאדם מתגבר וכובש את יצרו, כך ממשיך עליו חסד גדול יותר, וכמאמר הזהר – “כד אתכפייא סטרא אחרא (שכופים ומתגברים על הרע) .. אסתלק יקרא דקב”ה בכולהו עלמין (מתגלה האור האלוקי בכל העולמות). ולכן כשאדם מתגבר על יצריו ותאוותיו הבהמיות, נמשך עלין אור חדש וגדול.

וזהו שמשה רבינו מראה לעם ישראל את המסעות הקשים, כי בהסתכלות ובהתבוננות אמיתיתף כשמסתכלים אחור על הקשיים ועל הנסיונות, מגלים שכולם הם חסדים כל כך גדולים, ולכולם סיבה ומסובב, והכל לטובה בגילוי ממש, רק שבזמן הנסיון העולם מסתיר, והחסד נראה חשוך. ויש הנהגה של גבורה.
וכשיהודי זוכר זאת גם כשקשה, וזוכר שבפנים הכל חסדים, ומגביא את האור על החשך, את הטוב על הרע, את הטהור על הטמא, את הקודש על החול, אזי מתגלה לו החסד האמיתי, ובפרט עכשיו שאנו משתוקקים יותר מתמיד לבניין בית המקדש, דווקא עכשיו זה הזמן להתגבר בגבורה אמיתית, בגבורה שבחסד!