נשא – דבר הרב

להרים ראש – בקדושה

פרשתנו – פרשת “נשא” נקראת בדרך כלל לאחר מתן תורה. ומרמזת בכך שאחרי נתינת התורה אפשר לשאת את ראשם של בני ישראל. ולכאורה הרי ישראל קדמו לתורה, והתורה ניתנה בשביל בני ישראל. ואם כן – אף שמובן שהתורה היא חמדה גנוזה שהשם נתן לעם ישראל במתנה – עדיין לכאורה ראשם של בני ישראל נשא יותר.

ואף שאכן ישראל קדמו לתורה, דבר זה נכון רק בסוד הדברים ובהעלם. אך לאחר בריאת העולם נשאר היהודי עם גוף חומרי שמסתיר על אור הנשמה הקדושה הנמצאת בתוכו שהיא הרי חלק אלוה ממעל ממש. ועד שיכול להגיע ח”ו לשערי מוות, שאין הוא מכיר בנפש הקדושה הזו כלל, ונדמה כבהמה ממש. שנאמר “נמשל כבהמות נדמו”.
אך כאשר יהודי עוסק בתורה הקדושה – כיוון שהתורה נמשלה למים, כמאמר: “מה מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך כך התורה” שהרי נסעה ממקומות גבוהים ויצאה מאור אין סוף ונשתלשלה מרצון השם, והגיעה עד “שערי מוות” להתלבש גם בענייני בירור טומאה וטהרה, כשר ואסור וכדומה. היינו שהתורה עוסקת גם בענייני גשמיות ונמיכות עולם הזה. הרי בעוסקו בה הוא חש בשרשה שהיא דברי אלוקים חיים ממש, וממילא התורה שמתאחדת עם שכל האדם (שהרי בשונה מדבר גשמי או כל מצוה האדם תופס את התורה במוחו וגם מוחו מלובש בתוך התורה, ולכן השכל של האדם והתורה מאוחדים אחדות גמורה) והרי הוא מחובר דרך השגת התורה בשכל מוגבל למקורה ולראשה המחובר באין סוף, הרי זו הדרך האמיתית להתחבר למקורו, ושרש נשמתו, שעלולה להיות נסתרת אם לא כך.

ולכן דווקא שיהודי מקבל את התורה ועוסק בה הוא אכן יכול לשאת את ראשו. כי על ידי עסק התורה בראשו, יכול האדם לשאת את התורה וענייניה בראשו, וממילא לשאת את כל מציאותו המוגבלת לעבר האין סוף.
וכך אכן מצינו ברב יוסף שאמר על מתן תורה, אם לא יום מתן תורה כמה יוסף היו נמצאים בשוק.! כלומר ללא התורה מה הייתי שונה מיוסף אחר בשוק. הלא שנינו היינו בני אדם המוגבלים ותופסים בהגבלה. אלא שעכשיו שקיבלתי את התורה בזכות מתן תורה, הראש של רב יוסף מחובר לאין סוף- וזה ראש אחר לגמרי מאשר ראש שמחובר לעולם ולגשמיות – וממילא כל הגוף הולך אחר ראש שכזה. לכאן ולכאן….

ולכן התורה אומרת “נשא את ראש בני ישראל” – שעל ידי התורה נושא האדם את החלקים הכי מוגבהים אצלו, ומלמדם ומתקנן למעלה מגדר העולם והגוף (וכאמור הגוף עולה עמם). וממילא נעשה מחובר לחלקים הנסתרים (נפש, רוח נשמה, חיה יחידה) וממילא בכוח הנשמה שמתגלה בו יכול הוא לעמוד למעלה מגבולות העולם (שגם אותם ברא השם). ולכן נמצאת פרשה זו אחר מתן תורה. כי עכשיו יש לעמול ולקבל את המתנה וה”מורשה קהילת יעקב”, ולהפכה לחלק מחיי היום יום שלנו.

ולמעשה בפועל – זה הזמן להתחזק בקביעות התורה, איש איש כפי כוחו וכפי מדרגתו, ולהוסיף בהתקשרותו בתורה על ידי לימודו והימצאותו בשיעורי התורה. כי הם חיינו ואורך ימינו, ובהם נהגה יומם ולילה. כלומר – גם ב”יום” שטוב לנו בגילוי – וגם ב”לילה” שלא כל כך חשים בטוב – התורה היא חיינו, כמו כן גם ב”יום” – היינו בגאולה – וגם ב”לילה” – היינו בגלות – היא חיינו. כי התורה מחוברת לאור אין סוף, וכשעוסקים ב אז גם בחושך הולכים באור – כמאמר – “גם כי אשב בחושך השם אור לי”. וממילא זוכים בינתיים “ולבני ישראל היה אור במושבותם”, כי גם שהכל בחוץ נראה חשוך, ניתן ואף צריך להיכנס פנימה – לתוך תיבות התורה והתפילה, ולהנצל מהמבול השוטף את העולם ומטהרו לקראת הגאולה האמיתית והשלימה.

שבת שלום.