“נחית בחסדך עם זו נהלת אל נוה קדשך”. “נחית בחסדך – זו גמילות חסדים, נהלת בעזך – זו תורה” (פסיקתא).
מבאר ה”חפץ חיים” מה שנאמר בתנא דבי אליהו: “כשהיו ישראל במצרים, נתקבצו כולם וישבו יחד, משום שהיו כולם באגודה אחת, וכרתו ברית יחד, שיעשו גמילות חסדים זה עם זה וישמרו בלבבם ברית אברהם יצחק ויעקוב ולעבוד את אביהם שבשמים לבדו ושלא יניחו לשון בית יעקב אביהן ושלא ילמדו לשון מצרים וכו”
אם כן, כריתת הברית לעדות חסד היתה בסופו של דבר הסיבה לגאולתם. כאשר ראו בני ישראל שאין שום להם עצה להינצל מגזרותיו של פרעה, והשעבוד הולך ומתגבר מיום ליום – הסכימו ביניהם שילכו אך ורק בדרך השם ושלא ישנו את שמותיהם ולשונם ושיגמלו חסד זה עם זה.
כוונתם בזה היתה לעורר רחמי שמים וקיוו שכשם שהם עוסקים בגמילות חסדים, כך יתעורר גם למעלה חסד השם יתברך עליהם ויבטל מעליהם את הגזירות של פרעה.
לבסוף באמת כך היה, דבר זה היה סיבה לגאולתם. כמאמר בירושלמי בסנהדרין: “אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: “בני, אם ראיתם זכות אבות וזכות אמהות שנתמוטטו, לכו והדבקו בחסד.
מאי טעמא, ‘כי ההרים ימושו, והגבעות תמוטינה’. ההרים -זה זכות אבות, והגבעות – זה זכות אמהות. מכאן ואילך – ‘וחסדי מאתך לא ימוש וגו’, אמר מרחמך השם'”.
בזה מתבארים דברי הפסיקתא: זכות גמילות חסדים וזכות התורה עמדו להם לאבותינו. גמילות חסדים – תורה – זו התורה שלמדו וקיימו אף בהיותם במצרים, שאף במצרים לא פסקה ישיבה מהם. ואף שהתורה לא ניתנה, עדיין למדו את כל המצוות שקיבלו מהאבות. ובשביל שעשו חסד אלה עם אלה, נתעורר גם חסדו של הקדוש ברוך עליהם וגאלם.
מזה למדים אנו עד כמה גדול כוחה של גמילות חסדים, וכן מצינו בחז”ל על גודל זכותם של גומלי חסד. על הפסוק :”מה יקר חסדך”. גדול כוחן של גומלי חסדים, שאין חסין לא בצל כנפי הארץ ולא בצל כנפי השחר ולא בצל כנפי השמש ולא בצל כנפי הכרובים ולא בצל כנפי החיות, אלא בצילו של הקדוש ברוך הוא.
כמו שכתוב “מה יקר חסדך אלוקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון”.
