פרשתנו פותחת בייחוס של פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. הייחוס לאהרן מגיע אחרי שפנחס הרג את זמרי בן סלוא שהיה נשיא שבט מאוד מכובד, ועשה מעשים קשים מאוד שגרמו למגיפה.
רש”י מספר על פי המדרש שהסיבה שהתורה ייחסה את שמו של אלעזר אף שאנו מכירים את ייחוסו היטב, היא משום שהשבטים היו אומרים שהסיבה שהרג את זמרי לא הייתה מצד יראת השמיים שבו, אלא מצד אכזריותו. כלומר הם טענו שפנחס באמת היה בעל מידות לא טובות ורק השתמש כביכול בתירוץ שעושה לשם השם כדי להרוג את זמרי בן סלוא שהיה אדם מכובד ונשיא שבט מישראל.
הטוענים אף חזקו את טענתם בכך שהסבירו : הרי פנחס הוא צאצא של יתרו. (מצד אמו של פנחס). והושרשו בו תכונותיו של יתרו. שהרי ידוע שיתרו עבד את כל העבודה זרה שבעולם לפני שחזר בתשובה, והוא היה מפטם עגלים רק על מנת לשחטם לעבודה זרה, שזה מורה על אכזריות, ולכן, טענו השבטים שפנחס ירש מיתרו זקנו את המידות הללו.
על זה בא הקב”ה ואומר “פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן” – כלומר זה שקינא את קנאתי ולא כליתי את בני ישראל זהו בזכות פנחס כפי שהוא מיוחס לאהרן הכהן ולמידת הרחמנות והחסד, ולא מצד טענותיכם כאילו שהדברים באים ממידות פגומות חלילה. ועד שהשם נותן לו את בריתו שלום לכהונת עולם, ובכל ברית אנו מזכירים את הפסוקים הללו.
ומזה יש ללמוד דבר נפלא : אדם קרוב אצל עצמו. מטבע האדם לראות את פגמי הזולת בזכוכית מגדלת בעוד על פגמיו מתבונן הוא בסלחנות גדולה ולעיתים אף אינו מבחין בהם כלל. וכך באותו דבר שאדם מאשים את זולתו בקלות הדעת, מוצאים שפעמים רבות הוא עובר על אותו הדבר. וכמאמר חז”ל “כל הפוסל במומו פוסל” אלא שבחברו הוא מוצא את האשם ולא בעצמו. ומדוע? כי זה פחות מחייב.
אלא שהאדם השלם – שרוצה להתעלות בעבודת השם שלו, ולומד לחשוב ולהתבונן ולראות את סביבתו – אינו מבזבז את זמנו בהאשמות כלל (אף לא של עצמו). ואף שיודע בחסרונות שלו וגם של זולתו אינו עסוק בלפשפש בהם ולדקדק בהם אלא פועל ישועות בקרב הארץ. היינו שעסוק שישועה ובטוב וגם מוריד זאת לארץ ולקרקע. וזו עבודה האמיתית. ולקיחת אחריות. ובאופן כללי האחריות הזו מפרידה בין עובדי השם – שמוכנים לקחת אחריות ולשאול ולחקור מה הם עושים בעולם ומה חובתם וזכותם האמיתית, לבין אלו שלא עובדי השם (גם הם לעיתים מתחפשים לשכאלו) – שבורחים מאחריות ומציגים עצמם כפנחס אך בעצם עושים מעשה זמרי. והדברים דקים…
בעמדנו בשלושת השבועות המסמלים את חורבן בית המקדש, זה הזמן לקרוא לכל מבקשי השם להגיע לכתלי בית המדרש ולהתחזק בלימוד התורה בכלל ובלימוד על בית המקדש וענייניו בפרט, וכן להתחזק באהבת ישראל בפועל ממש. כי ע”י אהבת ישראל ואהבת תורת השם הקדושה נזכה במהרה לבניין בית המקדש ולהתגלות משיח צדקנו. כי לא אבדה תקוותנו. בקרוב ממש. אכי”ר.
