פרשת השבוע וילך - לאן הולכים?
פרשה זו שהיא הפרשה הקצרה ביותר נושאת בחובה הרבה גדולה. היא מציינת סיום תקופה- תקופת משה רבנו- ופותחת תקופה – תקופת יהושע בן נון. זו פרשה המביעה את דברי הפרידה היהודיים של משה “אל כל ישראל ואל כל אחד ואחד מישראל. זו פרשה של חילופי משמרות, אך המשך ההנהגה. התלמיד ממשיך דרכו של הרב- דרך התורה.
“וילך משה וידבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל. ויאמר: בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום, לא אוכל לצאת ולבוא וה’ אמר אלי ל א תעבור את הירדן הזה… יהושע הוא עובר לפניך כאשר דיבר ה'”.
פרשה זו שהיא הפרשה הקצרה ביותר נושאת בחובה הרבה גדולה. היא מציינת סיום תקופה- תקופת משה רבנו- ופותחת תקופה – תקופת יהושע בן נון. זו פרשה המביעה את דברי הפרידה היהודיים של משה “אל כל ישראל ואל כל אחד ואחד מישראל. זו פרשה של חילופי משמרות, אך המשך ההנהגה. התלמיד ממשיך דרכו של הרב- דרך התורה.
יש ללמוד מפרשתינו רבות כיצד נפרד משה רבנו, מנהיגם של ישראל, מעמו. בלי כל פניות אישיות, מבלי כל בקשות פרטיות, אלא כל דבריו דברי מוסר לעם, דברי עידוד נמרצים, על מנת שימשיך ללכת בדרך ה’ “ה’ אלוקיך הוא עובר לפניך, הוא ישמיד את כל הגויים האלה מלפניך”, ולא חשוב מי הוא המנהיג אם זה משה או יהושע. מנהיגו של ישראל הוא אביהם שבשמים, וכאשר עולה רצון הבורא, הרי “יהושע הוא עובר לפניך כאשר דיבר ה'”. היום משה מחר יהושע וכן הלאה. אבל “לה’ הישועה על עמך ברכתך סלה”. “כאש דיבר ה'”, אם זה רצון הבורא ואם זה דבר ה’, הרי משה מקבלם באהבה ובשמחה. על כן הוא מעודדם “חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם”- מתוך בטחון מלא “כי ה’ אלוקיך הוא ההולך עמך, לא ירפך ולא יעזבך”.
אשרי העם שמנהיגים כאלה לו. אשרי העם שככה לו. “ברוך הגבר אשר יבטח בה’ והיה ה’ מבטחו”. לכן בלב שמח הוא מציג את יהושע כמנהיג העם מהיום ואילך ואומר לו:”חזק ואמץ כי אתה תביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע ה’ לאבותם לתת להם, ואתה תנחילנה אותם”.- תזכה למה שלא זכיתי אני… עם זאת הוא מעודדו ומחזקו:”וה’ הוא ההולך לפניך, הוא יהיה עמך, לא ירפך ולא יעזבך, לא תירא ולא תחת”.
“וילך משה”- לא כתוב לאן הלך? – אלא סוף פסוק מעיד על תחילתו. “וילך משה… אל כל ישראל. וידבר את כל הדברים האלה”.
דבריו של משה שהשמיעם מפי הגבורה נכנסו לתוך ליבם ורוחם של כל ישראל, חדרו לתוך תוכו של כל אדם מישראל ונבלעו בדמם ונשמתם. בכל התקופות ובכל הזמנים ניצוצו של משה רבנו מעורר את ליבם והרגשתם לזכור את קריאתו של משה “ולמדו ליראה את ה’ אלוקיכם כל הימים אשר אתם חיים על האדמה”.
“וילך משה… לא אוכל לצאת ולבוא…”.
אומר רש”י: יכול שתשש כוחו, ת”ל “לא כהתה עינו ולא נס ליחו”, אלא מהו לא אוכל?- איני רשאי, שניטל ממנו הרשות וניתנה ליהושע.
מכאן אמר אבי מורי ז”ל, שאין אדם יכול לעבור עבירה מכיוון שאינו רשאי! זה שאינו רשאי צריך להיות מניעה ומחסום- בעד כל אדם מישראל- לעבור עבירה, כי צו ה’ הוא: לא תעשה! “לאו”! איני יכול, משום איני רשאי ואם איני רשאי הרי צריך להיות איני יכול.
“מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות… תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך, למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה’ אלוקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת”.
זו מצוות “הקהל” ודרשו הדרשנים מצוות “הקהל”, לחבר יחד את כל העם האנשים, הנשים והטף והגר, שיראו את עצמם מחוברים יחד בצוותא חדא, שווים ומעריכים כל אחד את חברו, לראות כל אחד את מעלת חברו באהבה ובלימוד זה מזה את המעלות, את מה שיש ללמוד זה מזה. זו בעצמה תורה היא ולימוד היא צריכה. זו בעצמה מצווה היא “ואהבת לרעך כמוך, אני ה'”. כי הלימוד ב”הקהל”, הלימוד בצוותא בא מתוך “כל ישראל עריבין זה בזה, ערבין זה לזה”, ועל כן אין אדם שואף להתגאות על חברו לראות עצמו גדול מחברו, אלא שואף להעלות את חברו ולהתעלות יחד בלימוד התורה.
כאן רואים אנו שהתורה קבעה לישראל עיתים לתורה. חינכה את ישראל ללמוד תורה “הקהל את העם”- את כל העם “האנשים והנשים והטף והגר”, שישמעו ויקלטו אזנם ויתרשמו מן המעמד, גם אם לא יבינו בו ברגע, הרי יחדרו דברי התורה בהם ויחלחלו בקרבם ויעשו את רושמה עליהם.
התורה קבעה לכל אדם מישראל “ושננתם לבניך ודיברת בה בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך”.
על סמך זה קבעו חז”ל: חייב אדם מישראל לקרוא פעמיים ביום קריאת שמע, שהרבה גופי תורה תלויים בה, וכן נקבע לציבור לקרוא שלוש פעמים בשבוע (שני, חמישי שבת) בציבור בתורה, היא פרשת השבוע. נוסף על כך יש להקדיש זמן ללמוד תורה וללמד את הילדים תורה בשבת, ואח”כ בשנה השביעית, שנת השמיטה, שאתה משוחרר מעבודתך, יש להקדיש את השנה לשנת לימוד תורה ולקראת תחילת העבודה בשנה השמינית “בחג הסוכות בבוא כל ישראל לראות את פני ה’ אלוקיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם”. במעמד חגיגי ומרגש, והמטרה היא “למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה'”, ולכן בצוותא למען “איש את רעהו יעזורו ואיש לאחיו יאמר חזק”. לקיים “ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת”.
תורתינו תורת חיים היא. היא לא אומרת: אל תבנה, אל תחרוש, אל תזרע, אל תטע. אלא אומרת: לעולם יהיה אדם מעורב עם הבריות. בניין ויצירה היא גורם חיובי אם עושים על פי התורה.
אם תקרא קריאת שמע שחרית וערבית, אם תפלל שלוש פעמים ביום, אם תברך ברכת המזון לפני ואחרי האוכל, הרי עבודתך בכל אשר תעשה תהיה על פי התורה. לא תגנוב ולא תגזול ולא תונה וכן הלאה, אם תקדיש זמנך בשבת ללמוד תורה בעצמך, עם משפחתך, עם ילדיך, הרי תדע כיצד לנהוג בשבת לשמור שבת כהלכתה, הרי תדע לנהוג בעבודתך היומיומית. אם תקדיש את שנת השמיטה ללמוד תורה ולהגביר את לימוד התורה של ילדיך הרי “לא ימוש ספר התורה הזה מפיך ומפי זרע זרעך עד עולם”, הרי תזכה שיתקיים בך “וברכתיך בכל אשר תעשה”. תשרה ההצלחה במעשי ידיך, תרחיב את אופקיך ואת האופק של בני משפחתך “ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת”, יבינו גם מה לעשות ואז העשייה היא בשמחה והבנה.
“ואנוכי אסתר אסתיר פני ביום ההוא”. זו תשובה לאדם שרואה דברים לכאורה שחלילה “לית דין ולית דיין”.
אומר משה רבנו מראש, תדעו שיש הסתרת פנים של ההשגחה העליונה “ביום ההוא” לשעה מסויימת, ליום מסויים, לתקופה מסויימת, אך דע וזכור שבכל עת ובכל שעה יש דין ויש דיין “ולית אתר פנוי מניה” ותהיה בטוח כי את כל המעשה האלוקים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב אם רע ולכן גם בשעת הסתר פנים “את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם”.
המגיד ממזריטש הלך פעם עם מקורביו ברחוב וראה ילדה מסתתרת מאחורי קיר ובוכה. שאלה, המגיד: למה את בוכה?- השיבה הילדה: אני משחקת במחבואים עם חברותי, והן אינן באות לחפש אותי. אמר המגיד: בתשובת הילדה ובבכיה אני שומע את המיית השכינה “ואנוכי אסתר אסתיר פני”, הסתרתי עצמי כביכול ואין אחד בא לחפשני! ללמדך שבזמן הסתר פנים צריך להתחזק באמונה. לחזור בתשובה ולהתפלל שיחזור ויאיר לנו פניו- “יאר ה’ פניו אליך ויחונך”.
