אמר החכם מכל האדם – שלמה המלך (משלי י, ב): “לא יועילו אוצרות רשע, וצדקה תציל ממות. כלומר, אוצרות שקבץ האדם ברשע לא יקבל מהם תועלת כדי לשנות את מספר ימי החיים שניתנו לו מאת הבורא, אך לעומת זאת, נתינת הצדקה מצילה מן המוות” בזכות הצדקה ינצל האדם ממוות שנגזר לו ויאריך ה’ את ימיו (ע”פ הרלב”ג).
מצוות הצדקה שבפרשתנו, שעניינה חיוב אדם מישראל לתת מממונו לנצרכים, יש בה לכאורה דבר והיפוכו. נאמר במקרא:
“כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה’ אלהיך נתן לךְ, לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון. כי פתח תפתח את ידך לו, והעבט תעביטנו די מחסרו אשר יחסר לו” (דברים טו, ז-יא).
ממקרא זה נראה שהצדקה היא עניין שבנדיבות הלב, והמקיימה מובטח לו שכר מן השמים, אבל אין להעניש את מי שמסרב לתת צדקה מממונו או לכפותו להתנדב.
האם אפשר לכפות לעשות מצווה ששכרה בצידה והאם מצוות צדקה נחשבת למצווה ששכרה בצידה?
ידוע שיש שלוש מצוות שמתן שכרן בצדן ואלו הם: מצוות כיבוד אב ואם, מצוות שילוח הקן והמצווה לנהוג בהגינות במידות ומשקולות שבכולן נאמר: “למען יאריכֻן ימיך”.
רש”י: “לכך פירש מתן שכרה. לומר: אם לא תקיימנה, זהו עונשו, שלא תיטול שכר זה”.
אלא שגם במצוות אלה שנמנו בתלמודים כמצוות שמתן שכרן בצדן, כפו לעתים חכמים על עשייתן. דרך משל, אף שהמצווה לזון את ההורים בכלל כיבוד אב ואם היא, מובא בתלמוד הירושלמי (פאה, פרק א) בשם ר’ ינאי ור’ יונתן שכופין את הבן לזון את אביו. ור’ יוסי בי ר’ בון אומר שם “הלוואי והיו כל ההלכות ברורות לי כזו, שכופין את הבן לזון את האב”.
וגם במצוות “שילוח הקן”, שגם היא שכרה בצדה, מסופר בתלמוד (חולין קמא ע”ב), “מעשה באחד שגזז את כנפיה של ציפור ושילחה, והורה רב יהודה שיכו אותו מכת מרדות, ואמר לו: לך צמח את כנפיה, ושלח אותה.”
וגם לעניין מידות ומשקלות, נאמר בתלמוד הירושלמי) בבא בתרא, פרק ה, הלכה ה) שהאנגרמוס [=הממונה מטעם ראש הגולה על המידות והמשקלות] חייב לכפות על המידות, אף שמדובר במצווה שמתן שכרה בצדה.
האם מצוות צדקה היא מצווה שמתן שכרן בצידה וניתן לכפות עליה?
על סמך האמור בפרשתנו – “כי בגלל הדבר הזה יברכך ה’ אלהיך בכל מעשך ובכל משלח ידך” (דברים טו’ י).
דומה שמכל המקורות עולה שמצוות הצדקה היא בעייתית, חיוב שבהתנדבות, אלא שנראה שניתן ליישב פרדוקס זה ברוח הדברים שהצענו בעניין שלוש המצוות (כיבוד אב ואם, שילוח הקן ומידות ומשקלות): יש להבחין בה בין מצוות הצדקה לחיוב הצדקה. מצוות הצדקה עצמה אינה אכיפה כשאר חיובי התורה, אף לא כמצוות עשה הדורשות את רצון מקיימן כתנאי לתקפותן, משום שמהותה היא מעשה התלוי בנדיבות הלב. עושה המצווה רשאי לתת את הצדקה לכל מי שחשקה נפשו בו, כמה שירצה ולמי שירצה.
יהי רצון שנהיה תמיד מהצד הנותן ושהקב”ה יזכנו למצוות רבות כאלה. איחולי בריאות איתנה ושבת שלום.
