מגילת אסתר כשמה כן היא, מצד אחד מגילה מלשון גילוי, ומצד שני אסתר מלשון הסתרה, כפי שאומרים חז”ל שרמז למגילת אסתר מהתורה מהפסוק ואנכי אסתר אסתיר… כלומר מדובר פה בגילוי של ה”אסתר”. ולכן זוהי “מגילת אסתר”.
אלא שכמו ששני אנשים יכולים לראות דבר אחד בשני צורות שונות לחלוטין, כך מגילת אסתר מאפשרת לראותה בשני אופנים שונים. ניתן לראות בה את האלוקות הניבטת מכל פינה, את הדיוק של עליית אסתר למלכות דווקא בעת הזו, את הדיוק של הגעת המן הרשע ביחד עם הרצון לבצע ממש את עצתו הרעה, דווקא שהמלך עסוק בלהיזכר בהכרת הטוב למרדכי הצדיק, את הפלא שבנשיאת החן הלא הגיונית, בהגעת אסתר לאחר שלושת ימי צום, ועוד ועוד.
ומאידך ניתן (אם רוצים) ומתעקשים – לראות במגילה סיפור של גורל, פור ומזל גרידא, שבו עוד רגע חלילה העם היהודי נעקר ממקומו, ובמזל גדול, בצירוף חוכמתם הפוליטית כביכול, של המנהיגים הדגולים מרדכי ואסתר, הדבר לא קרה. וכאילו שהעולם מסתובב כגלגל אקראי, לפעמים כך ולפעמים כך (חלילה), ורק שהפעם במקרה ניצלנו. היינו שזו היא דרך מחשבת האדם שהוא עראי בדעותיו ובאמונותיו דרך כלל.
וידוע שהגיע פעם ילד אחד לרב אריה לוין, ופרפר בידו. ושאלתו בפיו. רבינו, שאל הילד את הרב אריה, הפרפר שבידי חי או מת? חשב בלבו, אם יאמר החכם שהפרפר חי אוכל למוחצו בידי ואראה שאינו כך.. ואם יאמר שהוא מת אוכל לשחררו אם ארצה. אך תשובת הרב אריה הפתיעה את רעיונותיו.. “חיי הפרפר תלויים בידך” – אמר הרב. והיינו שבידך נמצאת הבחירה אם תוציאו לחופשי או שמא תאבדו.. כי לאדם יש בחירה. וכמאמר הנביא : “כי ישרים דרכי יהוה וצדיקים ילכו בם ופ(ו)שעים יכשלו בם”. היינו שבאותו עניין הצדיק יכול להתעלות בקדושה והרשע להיכשל.
ולכן מצווה אותנו התורה רגע לפני שמגיעים למגילה, למחות את זכר עמלק. כי עמלק כל עניינו הוא לקרר ולצנן (חלילה), את אמונתו של היהודי, וכמאמר “אשר קרך בדרך”, ולא יועילו שכלים או תובנות, כיוון שעמלק הוא חסר תקנה, והוא נלחם בקדושה, בענווה, באור ובהשגחה הפרטית גם לאחר שהוא מכיר באמיתתם, כי עמלק זוהי קליפה שאינה ניתנת לתיקון, אלא רק שבירתה הוא תקנתה. ועד שהשם מצווה אותנו שרק מחייתו ושבירתו היא תקנתו. ולכן כל זמן שהקרירות העמלקית נמצאת בתוך האדם, איך יוכל האדם למחות את עמלק מן העולם? וכיוון שפורים הוא זמן מאוד נעלה, המרמז על ירידת העניינים הכי נעלים ממש לתוך העולם, לתוך הטבע, כלומר שההתגלות הנעלית ביותר (מגילה) ניתנת להתגלות בתוך החולין והעולם (העלם, אסתר), יש להתכונן ולהגיע לפורים מתוך הכרה אלוקית ברורה, ולנקות כל קירור, והסתרה, כל נדנוד ודאגה, כל עצבות וטמטום הלב, כדי שנוכל להבחין במלך, כפי שהוא נמצא אפילו בלילה. וכמאמר המגילה “בלילה ההוא נדדה שנת המלך” פירוש – שאפילו “בלילה ההוא” שהוא לילה וחושך (גלות) כל כך גדול שאין מכירים בו, כי “זה” מורה על משהו גלוי שניתן להצביע עליו, בעוד ש”הוא” זה על משהו שלא רואים אפילו מולנו – והיינו שאפילו “בלילה ההוא” נדדה שנת המלך. היינו השם יתברך, מלכו של עולם. שנתגלה אפילו במקום כה נמוך. ואומרים הפוסקים שבעל הקורא, של המגילה צריך להגביה את קולו כי זהו תחילת הנס.. וכן תהיה לנו בע”ה, רגע לפני פורים, שמגלים את האלוקות הניבטת מכל פרט בבריאה על ידי מחיית הקרירות ועמלק. כי כשמסירים את החוצפה של עמלק מתוכנו ומסביבנו, וסרו יגון ואנחה, וממילא מתגלה אור השם. אז ניתן לגלות בחינה אלוקית וגאולתית זו בכל פרט בעולם, שזה הייעוד והתכלית של הבריאה כולה בגאולה האמיתית והשלימה. כן תהיה לנו עוד היום בע”ה.
