כמה שטויות עשית היום?
פרשתנו מצווה לעשות קרשי המשכן עצי שיטים עומדים. הקרשים הם מה שמעמיד את המשכן. היינו את המקום המקודש ביותר לעם ישראל – שעל פי תבניתו, יהיה תמיד המקום המקודש ביותר בעולם – שהוא מקום השראת השכינה בירושלים, וכמו בעבר כך גם לעתיד לבוא – המקדש היה ויהיה כדוגמתו ובתבניתו.
מעניין שהעצים צריכים להיות דווקא “עצי שיטים”. אחד הפירושים לכך הוא שהלשון שיטים זהו מגזירת ולשון – “שטות”. והיינו שדווקא מהשטות אפשר להעמיד את המשכן.
וכדי להבין את העניין הנפלא הזה : אומרים חז”ל – אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. כי היצר הרע משטה באדם ומכניס לראשו את המחשבה שזה דבר קטן לעשות עבירה או תאווה שאינה ראויה לאדם. ובאמת לאחר מעשה האדם מרגיש שהוא עשה שטויות גמורות, שהרי בדעת לא היה עושה כלל וכלל מעשה שיגרום לו איזה פירוד מאחדות השם. אלא שנכנס בו רוח שטות ונדמה לו שבעבירה זו הוא עדיין ביהדותו. וכשמבין שעשה מעשה עבירה או תאוה שלא בדרגתו, ולא התנהג כראוי ליהודי, אז חודרת ההכרה שהוא עשה שטויות. וזוהי הכוונה במאמר שאין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. ורואים מזה שכחה של הרוח שטות חזק כל כך, עד שיכולה לגרום לאדם לעשות דברים שאין בהם שכל והוא שבוי בהם חלילה בכח הוא לא בדעת כלל.
אלא שזה לעומת זה עשה אלוקים – טוב מול רע ורע מול טוב. ועל כן השטות הזו שיש לה אפשרות להתגבר על האדם על ידי שגורמת לו להתנהג בלא דעת, יכולה בכיוונה ההפוך – לגרום לאדם לעלות למעלה מן הדעת. כלומר יכולה לגרום לאדם לצאת מדעתו ולהתנהג שלא בשכל כלל. אך דווקא בקדושה! ולמשל שאדם עושה תשובה לא רגילה, שלא הגיוני שישתנה כל כך מן הקצה אל הקצה, או נותן לפתע סכום גדול לצדקה שלא לפי ערכו, או שמקיים מצוות באופן שאינו אופיינו לו בדרך כלל, הנה אז האדם הזה שבטבעו לא היה עושה מעשים כאלו, אך עושה זאת עכשיו מתוך איזו רוח שטות של קדושה, שנכנסה בו – זכה לעשות בגופו ובממונו שטות של קדושה. ויצא מגדר הדעת המגבילה – אל מקום רחב וקדוש.
מסופר בגמרא (כתובות יז.) שרב שמואל בר יצחק היה רוקד בחתונה והיה זורק שלושה הדסים (ויש אומרים שלושה אבוקות של אש), כדי לשמח את החתן והכלה. ורבי זירא אמר על זה שזה נראה כביזוי החכמים והתורה. אלא שלאחר שנפטר רב שמואל בר יצחק, ראו שעמוד האש שמלווה את ארונו מפסיק בינו לבין העם, לאות על גודל עוצמתו ופרישותו ודביקותו בהשם. ואז אמר על זה רב זירא שהואילה לו ה”שטות” לזכות להיות כזה. היינו שרבי זירא הבין שהשטות של רב שמואל בר יצחק הייתה כל כך קדושה שהיא הואילה לו להיות דבוק בהשם. סיפור זה מלמדנו שאצל החכמים הגדולים ביותר, שעובדים את השם בכל כוחם ישנה משמעות של ממש לשימוש הזה בשטות של הקדושה. כי היא כלי רב עוצמה שיכולה לשנות סדרי עולם.
ובזה יובן עניינם הפנימי של עצי השיטים שהרכיבו את המשכן. כי השם מצוונו “ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם” (בתוכו לא נאמר אלר בתוכם) בתוך כל אחד ואחת, כלומר ממש למטה בגופנו הגמשי והעולם הגשמי שמקיף אותו. במקום שבו שוררים שטויות והבלים שלמטה מהדעת. וכדי להתגבר ולקדש מקום כה נמוך. צריכים להשתמש גם אנחנו ב”שטות” אלא שהשטות של יהודי צריכה להיות למעלה מהדעת. ממקום של קדושה יתירה ויוצאת דופן, ממקום של התעלות שתופסת את כל הסביבה, ממקום של חידוש שמרימה את המציאות שסביבנו. ובזה יומתקו עוד יותר דברי התנחומא שמניין היו לישראל עצי שיטים. כי יעקב אבינו הביא שתילים של עצי שיטים למצריים ונטע אותם כדי שכשיצאו יקחו את העצים איתם. ואפשר לומר שיעקב אבינו הביא את השטות הזו של הקדושה כבר למצריים ונטע אותה בליבם של בניו כי ככה יוצאים ממצריים. וככה יוצאים תיכף לגאולה האמיתית והשלימה. שכולנו מחכים לה כל רגע. במהרה בימינו ממש.
