וכן משתדלים לקדש את היום יתר על הרגיל ושלא לשוח בדברים בטלים וכעס וכיוצא, שאף שיש להרחיק מאלו בכל השנה, הנה מהראש של השנה יש להשתדל בזה ביותר כי זהו סימן ומקור הברכה וההשפעה לכל השנה כולה. כי כמו בראש כפשוטו שהוא משפיע חיות ודקות שכלית לכל האברים, והוא מקור השכל והעצבים כך הוא ראש השנה, שהוא משפיע חיות ושכל לכל השנה כולה והוא מקור הגשמיות והרוחניות המתאימה לה.
כאשר ראש השנה חל בשבת יש כאן משמעות אחרת לכל השנה כולה, שכן כל השנה מושפעת מיום המנוחה, וההשפעה הזו גורמת לכך שכל השנה תהיה שנה המוכנה לענייני קודש. שכן שבת היא קודש שנעלה יותר מהחגים וקדושתה למעלה מקדושת החגים, אלא שהשנה שניהם חברו יחדיו, וברוחניות יש בה עוצמה כפולה וקודש וכבוד ועונג נעלים ביותר.
וכדי להבין העניין. ידוע המשל על בן המלך שהלך לאיבוד, בזבז את כל רכושו, וכשרצה לאחר שנים לחזור לארמון אביו המלך, השומרים לא נתנו לו להיכנס כי לא הכירוהו מאחר ונשתנה לבלי היכר, בצר לו צעק צעקה גדולה “אבא” עד שאביו ששמע את צעקתו, ומייד ביקש להכניסו.
בסיפור זה הצעקה היא משל לשופר, כיוון שהשופר מסמל על צעקה פנימית שבאה מעומק הלב, ודווקא על ידה ניתן להגיע לדרגה כל נעלית שהמלך משפיע שוב חיות לעולם. ומחזיר את בנו העובד שבמשל.
אלא שבראש השנה שחל בשבת לא תוקעים בשופר, כיוון שהשבת עצמה מסוגלת לפעול באדם גילוי נעלה זה גם ללא שופר. כיוון שהשבת עצמה יכולה לגרום לאדם להוציא מתוכו את הכח העוצמתי הזה, רק שלזה צריך שופר בדרך כלל, אלא שכשחל ראש השנה בשבת הקול הפנימי ברור יותר וחזק יותר ואין צורך עוד בעזרים מבחוץ.
ויהי רצון שכל אחד ואחת מכם יכתב ותיכתב לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות ושנזכה לביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
