שפרה בפרשה – פרשת מצורע

שפרה שוברת קירות.

כתב הרב מאור כהן בפתח הניוזלטר השבועי שלנו (שאם אתם עדיין לא מכותבים עליו אז אפשר להירשם באתר) כתוב בפרשתנו “ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם” (ויקרא פרק יד פסוק לד). ומוסבר בפרשה שהדרך לטהרת הנגע היא נתיצת אבני הבית. זה קצת מזכיר את מה שהולך כאן לקראת הפסח. שפרה עוברת שבועות לא פשוטים…זה לא שקשה או שהנקיונות מציקים, אלא זה מן תקופה שכזו שכל נגעי הצרעת נוגעים בנו ומתגלים בבית במובנים הרוחניים והגשמיים וצריך הרבה כוחות נפש בשביל להתעלות מעליהם ולא לנתץ את כל אבני הבית במובנם הגשמי והרוחני . אם אתם מבינים למה אני מתכוונת….

ניקיון כחשבון נפש

התקופה הזו שלפני הפסח היא תקופה טעונה. אין מה לעשות. איך שלא תסתכלו על זה יש הרבה עבודה לעשות. גם אם הולכים לפי שיטת הרבנים המתוחכמים שנותנים 101 עצות איך לנקות את כל הבית לפסח תוך שעתיים בלבד (הם לא ראו את הארון של הבנות שלי..) או איך מכשירים את השיש ללא מגע יד אדם או איך מוכרים את כל הבית לגוי כולל הכל!!! ומשאירים רק את הסלון פנוי…בכל מקרה יש הרבה עבודה ויש הרבה קניות ויש הרבה דרישות והרבה ציפיות. המצרכים שחסרים יותר הם: נינוחות, רוגע ושמחה. כמדומני שלא סתם מזכירים לנו לתחזק את עניין השמחה בכל ימי חודש אדר, והשנה בשני החודשים של אדר שהיו – זה כדי שנהיה מתורגלים על השמחה ונצליח להחזיק משהו ממנה לימים של ניסן. צריך הרבה שמחה ושלווה כדי לעבור את ההכנות לפסח ושלא לדבר על פסח עצמו מבלי לנתץ את אבני הבית. כל הנקיונות שעוברים עלינו עושים הרבה דברים מסביב וכבר דובר רבות וארוכות על כך שהנקיון החיצוני הוא רק תירוץ לנקיון שבפנים. מספיק לנקות חדר אחד עם יותר משני ארונות בגדים בתוכו בשביל לעשות חשבון נפש ארוך ומעמיק על כמות הקניות, המתנות, הבזבוזים ותרבות הצריכה הכללית בתוכה אני חיה. מספיק קרצוף אחד ארוך ומתיש באמצע הלילה של הרצפה של הסלון בשביל שאני אסיים לנתח לעומק את מערכת היחסים הסבוכה שלי עם הורי ואגיע למסקנות נחרצות (ולא חסידיות בעליל) בנוגע להמשך יחסינו…משהו בנקיון הזה עושה לנו רע ועושה לנו טוב ומוציא הרבה חמץ גשמי ורוחני מהבית. ולא, אני לא מדברת על נקיון האביב שעל הדרך תופס טרמפ על החריצות הפתאומית שנפלה על כל עקרות הבית בישראל מרצונן או שלא מרצונן ועל התקתוק חסר התקדים שהופל על בעליהם (ברצונן של נשותיהן), אני מדברת על הוצאת כל הנגעים מהבית, מבלי שנזדקק לנתץ אותו בפועל ומבלי חלילה שזה יפגע בשלום הבית וכבודו.

נגע שהופך לענג

מסביר רש”י באריכות שכל העניין של ניתוץ אבני הבית, דבר שנראה מאוד קיצוני וקשה, מעין פתרון סופי ולא הפיך שכזה לבית, היה בכלל לטובתן של ישראל. “מסבירים המפרשים שבדבר זה היו ניסים גדולים, שהאמוריים היו מחביאים מטמוניות, והשם יתברך היה שולח נגעים בקירות הבית, כדי שכשהיהודים יקיימו רצונו וינתצו את האבנים ואז, או אז – יהפך הנגע לענג גדול (נגע אותיות ענג כמבואר בספר יצירה)” ודבר זה הוא משל, גם אם הוא קרה ממש בפועל בימים עברו, אנחנו בטח לא מצפים שאם נשבור היום את קירות הבית נגלה מטמוניות שהאמוריים החביאו לנו שם. גם בגלל שאין היום אמוריים וגם בגלל שאת רוב הבתים בונים היום ישמעאלים והם בטוח לא מחביאים לנו מטמוניות בבתים. וגם בגלל שלמי יש כוח לשבור את כל קירות הבית בקושי הספקנו להעביר מברשת על הכניסה…

מה ה’ רוצה ממני?

אז מה ה’ רוצה מאתנו? בפרשה מוסבר שאם כבר ננגע הנגע בבית, אולי מתוך דיבורים קלוקלים, אין לו תקנה, וכמו החרס הרוצה להיות כשר – שבירתו תקנתו. ואז – חייבים לפעמים להרוס מהיסוד כדי לבנות מחדש. גם את הבית שלנו שאנחנו עומלים בימים אלו על נקיונו מכל החמץ שהכנסנו לתוכו, כדאי שננקה לא רק עם חומרי הניקוי החזקים שביותר שמכרו לנו בסופר, אלא גם נחליק ונפנה אותו מכל מילה חמצית, מכל פגע ונגע שלשוננו יכולה לגרום מתוך עצבים, מתוך לחץ, מתוך כוונות לקרצף כל פינה – כל הכוונות האלו באות מתוך מחשבה טהורה וקדושה להכין משכן חדש ונקי לפסח אבל אם היא גובה קורבנות אדם או יוצרת פגעים ונגעים בבית – אזי רק שבירתו תהיה תקנתו. וחבל.

הנקיון האמיתי!

אם יש משהו שצריך להרוס מן היסוד זה את החמץ שבתוכנו, אותו אפשר לשבור חופשי, לנתץ ולהרוס, רק לא להחליף אותו בדגם חדש ודק יותר של הדור ה-6.3 בחנות היצר הסלולרית הקרובה למקום מגוריכם. היצר עושה את עבודתו נאמנה לפני הפסח ומתחדש ומתחזק. אם צריך משהו להרוס – לכו עליו! את הבית תשאירו ליצר הטוב. כתב הרב מאור: “בספרי החסידות מוסבר שהאמוריים מסמלים על קלקול הדיבור (אמורי מלשון אמירה ודיבור), שהם דיבורים רעים כמו לשון הרע, דיבורי ליצנות, שקר וכזב וכדומה. גם היום ישנה קליפת האמורי (קליפה הוא כח רוחני רע בשפת הקבלה) שמנסה לגרום ליהודי, לדבר דיבורים רעים ומקולקלים שהם היפך טבעו. אך כאשר היהודי הופך את הרצון לדבר דברים מקולקלים, וחלף זה מדבר דיבורים טובים ישרים ונעימים, הוא מכניע קליפה זו ומגלה כוחות גבוהים יותר מאשר היה מגיע ללא התנגדות ותיקון הקלקול” כמה נכון הדבר וכמה שימושי לכל עקרת בית ממוצעת, שהיא גם אמא, גם מבשלת, גם מנהלת משרד קטן, גם גננת בשעות אחר הצהריים לעדר צעירי הצאן הפרטי שלה, גם רעיה ואשה וגם וגם וגם…וגם צריכה להישאר שפויה בתוך כל הקלחת הנהדרת הזאת שנקראת ההכנות לפסח! הדבר הראשון שאמא כזו נופלת בו הוא הלשון. וכמה שהיא לא תשפשף את הקירות, את המילים הלא טובות הם יספגו לתוכם ויבלעו אותם לעד. אז כדי להימנע מלהגיע למצב בו יארזו אותך באיזה קופסא ויסמנו אותך כמכורה לגוי עד אחרי הפסח – בואו ונסתכל בעבודת הנקיון האמיתית העומדת לפנינו. בלכלוך השקוף הזה שנכנס לנו הביתה – את הלכלוך הזה צריך להוציא, את החלק הרוחני הלא טוב הזה של הבית צריך להרוס ולנתץ, קחו את העבודה האמיתית עכשיו כפרוייקט – להרוס את הקירות שבלעו מילים לא טובות, לנתץ את היסודות הרעועים שבניתם בזמן לא מוצלח, ולקחת את כל אדני הבית הרוחני שלכם ולבנות אותם מחדש על אדני התורה והחסידות, על כרעי ההלכה והאהבה הטהורה.
שיהיה פסח כשר ושמח ונקיונות חיצוניים ופנימיים בקלות ובשמחה ושנזכה לחגוג את הפסח בגשמיות וברוחניות גם יחד בגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש.
שבת שלום.
שפרה