ארבע אמות של הלכה שיעור 12
שקר לבן. האם מותר לרשום על חבילה “זכוכית שבירה” גם אם אין שם זכוכית שבירה, האם מותר לשים שלט כלב נושך גם כשאין כלב בחצר ועוד המון דוגמאות: כל זאת ועוד רק באתר הללויה
שלום עליכם לכל הצופים היקרים והנכבדים והחשובים והמהוללים של האתר הנכבד והמעולה הללויה
אנחנו נמצאים אחרי חג השבועות ושמחים שוב להיפגש ללמוד להחכים להעביר מנסיון חיים ששומעים מאנשים. הנושא שלנו היום זה נושא של אמת ושקר. נושא שתופס אותנו בהמון וריאציות בהמון דוגמאות הדוגמאות שאני אתן הן טיפה מני ים ממה שאפשר היה לדבר סביב הנושא. אבל כשיש לנו את העיקרון יש לנו את הכל.
אדם שלח לפני חג הפסח חבילת מצות לחו”ל שלח אותן בתא המטען עם מישהו שנסע. הוא רצה שהמצות לא ישברו ולכן הוא שם עליהן רישום כזה איזה מדבקה שיש כאן זכוכית. כדי שהפועלים שמרימים ידעו להיזהר. אחר כך עלתה במוחו שאלה האם מותר היה לו לעשות את זה או שהוא נקרא משקר. התורה אומר מדבר שקר תרחק. אז אולי מה שעשה זה דבר לא נכון. השאלה הזו נמצאת בוריאציה נוספת:
בחור ישיבה, בישיבה יש מקרר בפנימיה, הוא תמיד משאיר שם שקית חלב כדי שהוא יוכל לשתות בין הזמנים שחדר האוכל סגור, שהוא יוכל לשתות קפה. משום מה יש לו שותפים לשקית הזאת, תמיד היא נעלמת או נגמרת אף על פי שהוא רושם על הקנקן שזה פרטי אז כנראה שעוד אנשים חושבים שזה פרטי שלהם וזה נגמר. עלה במוחו רעיון לכתוב על הקנקן חלב שזה חלב נוכרי. האנשים שראו את זה לא נגעו יותר בחלב. סיפר לי את הסיפור וקצת צחקתי בליבי. “לא תגנוב” או “לא תגזול” איסור מהתורה, חלב נוכרי זה דבר מאוד חמור אבל לא איסור מהתורה ויש אומרים שהוא מותר בזמן הזה יש אומרים שהוא אסור בזמן הזה ולא נוגעים כי מערבבים בו דברים אחרים. אבל ישראל עם סגולה, דברים שהם קשורים למיסטיקה ולסגולות הם שומרים בצורה יותר טובה. כשהוא אומר שזה פרטי גומרים לו את החלב שהוא כותב שזה חלב נוכרי כולם מפחדים. אבל החלב לא היה חלב נוכרי והשאלה שלו האם הוא כתב שקר בזה שהוא כתב עליו חלב נוכרי כדי שלא יגנבו לו את החלב.
הדוגמא האחרונה היא אדם שיש לו בית פרטי ובבית הפרטי לפעמים יש כל מיני אנשים שהם לא הגונים, המכונים גנבים, שרוצים להיכנס. יש גנבים מקצועיים שלא מפחדים מכלבים ויש גנבים פחות מקצועיים חובבנים שמעדיפים לא לנסות לחדור לבית לחצר שיש שם כלב. הוא רוצה לדעת אם מותר לו לכתוב שלט “כלב נושך” ולתלות פרצוף כזה של כלב על השער מבחוץ. אין לו כלב ובטח שאין לו כלב נושך אבל הוא רוצה להפחיד את האנשים הלא הגונים הללו. האם הפעולה הזו של הכתיבה עושה אותו לשקרן?
כאן עולה הסוגיה האם שקר זה רק בפה או זה גם בכתיבה? יש בזה הרבה דעות לכאן ולכאן. שמסתכלים בראשונים רואים שרובם פסקו ששקר זה גם בכתיבה ולא רק בפה. על כל פנים יש פה ספק כי שקר זה איסור תורה. וספק דאורייתא זה חומרא. אז בוודאי שאסור לשקר גם בכתיבה. אבל השאלה כאן היא הרבה יותר עמוקה כותב האדמור הזקן בעל התניא בשולחן ערוך שלו בסימן קנו בסעיף ב’ האם לאדם מותר לשקר מפני דרכי שלום? מה זה נקרא דרכי לשום? יש לך חבר, החבר הזה הוא נודניק, חפרן, אם אתה לוקח אותו לנסיעה באוטו שלך הוא עושה לך חור בראש, אתה רוצה לדעת אם הוא בא אליך ושואל אותך אם אתהנוסע לחתותנה של שמעון אתה אומר לו…אתה לא רוצה לומר לו שכן כי אם תגיד לו כן הוא ירצה להצטרך ואז הוא יעשה לך חור בראש בנסיעה. האם מותר לך להגיד שאתה לא נוסע, לשקר מפני דרכי שלום כדי שלא תצטרך לסבול מהבנאדם. אשתך רוצה לשוחח איתך בנסיעה ואם יהיה מישהו נוסף ברכב היא לא תרגיש בנוח. אתה יכול לשקר ולומר שאתה לא נוסע? אז אומר האדמור הזקן בשם ספר חסידים שמותר לאדם לשקר מפני דרכי שלום רק בדברים שהם לשעבר. אבל דברים שהם עתידיים אסור לשקר. פירוש: למשל, האדם הזה פוגש אותך בחתונה, הוא לא שאל אותך מראש שום דבר, הוא שואל אותך למה לא אמרת שאתה נוסע הייתי נוסע איתך?! מותר לך לומר לו לא ידעתי שאני נוסע עד הרגע האחרון. הדבר הזה יכול להיות שהוא לא אמיתי כי באמת כן ידעת שאתה נוסע רק לא רצית שהוא ייסע איתך אבל עכשיו כדי לא להעליב בנאדם, מותר לך לומר שלא ידעת שאתה נוסע. זה נקרא לשעבר. זה לא להבא. אבל לבוא לומר לכתחילה אני לא נוסע זה אסור. כשאתה יודע שאתה נוסע, אסור לך להגיד שאתה לא נוסע זה אסור כי זה נקרא לעתיד. אסור לאדם לשקר לא בהווה לא בעתיד רק בדברים שעברו וזה התירה לנו התורה לשקר מפני שלום.
טעם הדבר, כי אם נתיר לבני אדם לשקר מפני דרכי שלום על דברים שהם בהווה או שהם לעתיד אז האדם ישקר מהבוקר עד הערב וזה דבר שאי אפשר להרשות אותו. לכן כמו שאמרתי פוסק האדמור הזקן לשקר מפני דרכי שלום מותר רק בלשעבר אבל לא בהווה או בעתיד.
שואל הבן איש חיל בשאלות ותשובות רב פעלים חלק ג’. למה מותר לאדם לשקר רק בלשעבר מפני דרכי שלום ולא בעתיד או בהווה? הגמרא במסכת כתובות מספרת שהיו משבחים את הכלה “כלה נאה וחסודה” ככה לדעת בית הלל. לא כל כלה היא נאה ולא כל כלה היא חסודה, למה בית הלל לא חששו לשקר? הרי השקר הזה הוא שקר שנמצא בהווה, לא שקר ששייך לעתיד. אז עונה הבן איש חייל תשובה כזו: שאתה אומר על מישהו שהוא נאה יש כמה פירושים למילה נאה, יש נאה במעשים, יש נאה במידות טובות, ויש גם נאה ביופי חיצוני. כשאתה אמרת כלה נאה וחסודה, אתה לא ביטאת על איזה בחינה של יופי אתה מדבר ומכיוון שלא ביטאת על איזה בחינה של יופי אתה מדבר מותר לך להגיד דברים שישמחו את החתן וזו בתנאי שאפשר לפרש אותם בכמה פנים אפשר להבין אותם בכמה פנים.
ולכן, בנידון שלנו, כאשר בנאדם כותב על אריזה של מצות “זהירות זכוכית” הוא לא כותב זה זכוכית, הוא כותב זכוכית. אולי הכוונה שפעם הייתה פה בקופסא זכוכית מאוחסנת, אולי הכוונה שזה שביר כמו זכוכית. זה נקרא שקר לבן זה לא ישיר זה לא שאתה אומר בצורה ברורה משהו. ולכן במקום שיש הפסד מתירים לך לשקר באופן הזה.
כשאתה מדבר למשל על כלב בחצר, אז אם אתה שם פרצוף של כלב, לא אמרת שיש כלב בחצר, שמת תמונה של כלב. מי שירצה להבין שבחצר יש כלב, זה הבעיה שלו. ברגע שאתה כותב את המילים “כלב נושך” ציירת ציור של כלב, כתבת כלב נושך, הכלב באמת נושך, אבל מה זה אומר שאתה הודעת שבחצר הזו יש כלב נושך? אז מכיוון שכך שאפילו שאתה מדבר בהווה ולא רק על העבר אז אפשר יהיה לפרש מתוך הדברים שלך כוונה מסויימת של אמת ויהיה לך מותר לומר או לכתוב את הדברים האלה. אותו דבר כשאתה כותב על החלב “חלב עכו”ם” אתה רצית ללמד את האנשים שיש מושג כזה של חלב עכו”ם אתה לא באת והודעת “החלב הזה חלב עכו”ם” לא כתבת כך. וכשם שמדובר על הכלב, לא כתבת בחצר הזו יש כלב נושך, כתבת “כלב נושך” כיוון שאפשר להבין את הדברים בכמה פנים אפשר יהיה להקל בנושא הזה.
כאן אני מגיע לבעיה מאוד כואבת שבה אני רוצה לסיים. יש אנשים שיודעים לקחת הלוואות ולא יודעים להחזיר. הגמרא אומרת “עבד לווה לאיש מלווה” לדאבוני הרב מסיפורים שאני שומע אני חושב שאנחנו הגענו למצב של “עבד מלווה לאיש לווה” המלווה הופך להיות אדם שרודף אחרי הלווה כדי שיחזיר לו את ההלוואה. אנשים צריכים לדעת שהלוואות צריכים להחזיר וחייבים להחזיר וכל זמן שלא מחזירים אותם והגיע זמנם להיפרע ולא מקבלים אישור מהמלווה להמשיך ולהמתין עם החזרת ההלוואה – התפילות לא מתקבלות הבקשות לא מתקבלות, השמיים סגורים ללווה שלא מחזיר את הכסף. זה דבר חמור ביותר שצריך לשים עליו את הלב.
מגיע אליך אדם שאתה מכיר אותו מקדמת דנא, אדם שיודע רק לקחת ולא יודע להחזיר, כמו יתוש, יתוש מכניס ולא מוציא. והאדם הזה רוצה ממך הלוואה. לא נעים לך להגיד שאתה לא רוצה לתת לו כי הוא אדם לא הגון. אתה רוצה לדעת האם מותר לך לומר לפי ההלכה “אין לי” כשהכוונה היא “אין לי בשבילך”. לפי דעת הבן איש חי זה מותר אף על פי שאתה משקר על ההווה, למרות זאת מכיוון שיש לך פה הפסד ואפשר לפרש את המילים “אין לי” בכמה אופציות, כמו אין לי בכיס, או אין לי בשבילך. למרות שאתה לא אומר את הפרשנות אתה אומר את הדברים בסתם, עדיין אפשר לפרש אותם בכמה פנים ואנחנו נתיר לאדם לומר את הנוסח הזה כאשר הוא רוצה להתפטר מאדם שרוצה ללוות ממנו וספק בידו עם האדם הזה יחזיר.
אנחנו רואים עד כמה ההלכה משתדלת להעביר את הדברים בצורה כזאתי שתהיה נוחה בעיני אלוקים ותהיה נוחה גם בעיני האדם. אנחנו צריכים להשתדל ללכת לאורה של תורה. לפי היושר של התורה לפי הצדק של התורה ולפי מה שהתורה רוצה שאנחנו נלך. וכאשר אנחנו נשתדל בזה, אמת ושלום נשקו ויהיה אהבה אחוה שלום ורעות בין כולנו.
שלום לכולם.
