זוהי עבודה זרה שהעבודה שהיא נעבדת בה היא שהאדם שהיה עובד אותה היה עושה שם את צרכיו למולה. ובכך היא נעבדת. המהר”ל מפראג כותב שאין לך יותר זר מעבודה זרה כזו… והרי שאם נחשב מעט על איך היה נראה ומריח מקום עבודתה, רק מזה אפשר להגיע לגיעול הנפש כפשוטו.
יתירה מזו – לא מובן כיצד יהודים שראו את הקדושה הגדולה ביותר במדבר בכל ההיסטוריה, ואת הניסים מתגלגלים, נופלים לתוך דבר כל כך שפל ונמוך. הן אמת שהמדרש מספר שבנות מואב ומדין פיתו את בני ישראל, והפקירו עצמן בעצת מנהיגיהם הרשעים, אך עדיין להגיע למקום כל כך שפל?
ועוד תמוה. מדוע השם מתייחס לעבודה זרה זו ברצינות ושולח מגיפה גדולה ביותר אל ה”נצמדים” לבעל פעור? הרי לכאורה ובהשקפה פשוטה זה היה רק דבר אגבי, ועיקר החטא היה הזנות שזנו אל בנות מואב.
אלא שיש כאן יסוד גדול מאוד שצריכים להבינו : בני ישראל הגיעו למקום שנקרא “שיטים”. מקום שמתאר את מציאותם בעת ההיא. שיטים הוא מלשון שטות. הגמרא מספרת שאין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. כלומר בכל עבירה צריך להיות מימד של שטות מסויים. התגברות של עניין שהוא אינו שכלי, והוא בוודאי מעוות, שאם האדם היה מבחין בו – בוודאי לא היה מתקרב אליו כלל. זהו סוג של שיגעון ועיוורון המסתירים על האמת והיושר. אלא שבשטות עצמה ישנם דרגות רבות, יש שהיצר מטה את האדם לעשות דבר הגיוני שרק מעורב בו קצת שטות ולכן יכול לשכנעו לעשות את הדבר בצורה שכלית. ויש שהיצר מטה את האדם לעשות דברים שאין בהם היגיון כלל, ועד שלפעמים היצר מוביל את האדם ממש לרצות ולעשות שטות כעניין בפני עצמו. כלומר שהמטרה היא לעשות שטות ולהשתגע! ניתן לראות זאת בסגנון הדיבור של בני נוער בימינו, שלהשתגע ולהשתטות נחשב כבילוי בפני עצמו, וישנם דרכים רבות ולעיתים מוזרות ביותר לבצע זאת. כאשר לא תמיד ההגיון והשטות בכלל מתחברים שם.
אור החיים הקדוש תיאר את מקום ה”שיטים” כמקום שמשכנע את האדם “לשוט” היינו לצאת ממקום היציבות והחוזק האלוקי וללכת לשוטט אצל המדיינים והמואבים. יהודי הוא עוצמתי ותקיף. הוא עקשן ודבק במטרתו. וכשיהודי מחובר לאלוקות ולמקום גידולו – יכול הוא להשפיע ולשנות את העולם כולו. אלא שזו מידה אין סופית שמתאימה דווקא למקום שבו האין סוף ב”ה שורה – היינו בקדושה, ובתורה ובמצוותיה. ועד שהמשכן היה עשוי מעצי שיטים שהוא ה”שטות” שבקדושה. שמשם מגיע כח המסירות נפש. שנותן ליהודי את הכח “להשתגע בקדושה ובאלוקות”. שזה נגד טבע העולם.
אמנם כשמשתמשים במידה זו במקומות החופש ובמחוזות התאווה. היכולת הזו להיות עוצמתי היא מגיעה עד לתהום התחתיות, ומביאה את העוצמות הללו למחוזות נמוכים ביותר. עד ששום תאווה לא יכולה להיות מספקת. ולכן אותם ה”שטים” שיצאו משיטים לשוט ולברר את תאוות העולם אצל בנות מדין ומואב, הגיעו בעוצמתם הנפשית למקומות הנמוכים ביותר, ולתאוות הבזויות ביותר, מתוך רצון לכבוש את ההנאות ברמה הגשמית והנמוכה ביותר.
ישנו כלל גדול : “כשזה קם זה נופל” היינו שלאדם יש יצר הרע שמושך למטה, וכנגדו יצר הטוב המוביל למעלה. כאשר בכל רגע נתון אחד מאלו שולט ומוביל. גם אדם שנראה בשיא הקדושה ייתכן שבפנימיות פוזל או מכוון בשלב מסויים לכיוון ההפוך. ומאידך גם הפושע הכי גדול ייתכן שהוא נמצא בתהליך תשובה עצום והדבר עדיין לא התגלה אך בתוכו הוא כבר בהתגברות וכבישת הרע. ולכן נפסק להלכה שאם אדם מקדש אשה על תנאי כזה שהוא צדיק גמור – היא (ספק) מקודשת. היינו שחוששים שיש פה קידושין, אף אם הוא היה עד כה רשע גמור. כי ישנו אצל יהודי את הכח להפוך באופן בלתי נתפס את נטיותיו הפנימיות ולהפכם מן הקצה אל הקצה. אלא שלזה צריך את הטיית הלב.
תגובה אחת
וואוו מאמר אדיר, ממש קילורין לעיניים. יישר כח.