סור מרע ועשה טוב

בשלבים הקודמים דברנו על מה לא לעשות ובשלב זה ספר התהילים מדריך אותנו מה כן לעשות וכיצד.

“כי בתורת ה’ חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה”

רצונו של האדם צריך תמיד להיות בתורת ה’. הוא אוכל כי הוא צריך, הוא ישן כי הוא צריך, הוא עובד כי הוא צריך אבל בסוף, הלב שלו נמצא תמיד בתורת ה’ וכל רגע פנוי הוא מנצל ללמוד התורה הקדושה. כמו שכתוב ” רחמנא ליבא בעי ” – ה’ רוצה את ליבו, את רצונותיו, את מאביו של האדם.
כאשר חפצו של האדם תמיד בתורה הוא מגיע למצב של “בתורתו יהגה יומם ולילה”.

כאשר אנו מדייקים במילות הפסוק נוכל לראות חזרה / כפילות על המילה בתורתו . היה צריך לכתוב “כי אם בתורת ה’ חפצו, ובה יהגה יומם ולילה” אלה ללמדך שאדם שמגיע לרמה כזאת התורה הופכת להיות שלו – של האדם עצמו התורה הופכת להיות חלק מהאדם.

לאחר ביצוע שני השלבים האלה סור מרע ועשה טוב האדם עצמו מגיע ל “והיה כעץ שתול על פלגי מים”.
אדם שמחובר יום יום לתורה תמיד יש לו את החיות כמו עץ שאינו נזקק למי גשמים אלה הוא תמיד ליד מקור מים. “אשר פריו ייתן בעיטו” – הוא יודע לדייק ותת לכל דבר וצורך את הזמן שלו ואת המקום שלו מתוך יישוב הדעת ולא מתוך תזזיתיות וקפיצה מדבר לדבר (או בשפתנו רודף אחרי הזנב של עצמו).

“ועלהו לא ייבול” – הוא תמיד רענן ומלא שמחת חיים “וכל אשר יעשה יצליח” ומדוע הוא כ”כ מצליח מהסיבה השמימית – יש לו סיעתא דשמייא משמיים עוזרים לו להצליח כי לו רוצים שיבטל מלימוד התורה ומהסיבה הארצית – כי הוא שקול יותר ומבין יותר ואינו קופץ מדבר לדבר.
ובדיוק ההיפך ברשעים “כמוץ אשר תדפנו רוח” – הוא הולך לפי החברה לפי האופנה תמיד זז לכל מיני כיוונים בלי עמוד שידרה ובלי כיוון ברור.
לכן ביום הדין לרשעים לא יהיה פתחון פה לומר לא ידעתי כי כמו שאמרנו קודם הם מתווים דרך והחטאים שבאמת לא ידעו כל אחד לפי דרגתו לא יוכלו לעמוד במדרגת הצדיקים והטוב הצפון להם.

סיכום: דוד המלך פותח את ספר תהילים בהנחיות להשגת האושר בעולם הזה ולאחר 120 בעולם הבא. ההתרחקות והקמת המכשולים האישיים מסביבה לא ראויה לאדם ובד בבד העיסוק התמידי בתורה הם הכלים הנכונים להיות מאושרים בשתי העולמות.