פרק תהילים זה מורכב משלושה חלקים:
בחלק הראשון: הגשת התלונה / הטענה – שטיחת הבעיה באופן ברור כמו שבאים להתלונן אצל מלך בשר ודם (להבדיל) ומסבירים בטוב טעם ודעת ובנימוס את מהות התלונה וחלקיה השונים – כי ברב המקרים כאשר יתבונן האדם בתלונתו וינסה לשחזר מקרים דומים בעברו יראה שהבעיה או הצרה שהתרגשה עליו תעלם מאליה ובמקרים רבים היא אף לטובתו.

בחלק השני: בקשה ותחינה לפני מלכו של עולם שיעזור לו בצרתו ואף אם מגיע לו עונש על קלקול דרכיו ומעשיו הרעים עדיין מבקש הוא שיתמלאו רחמיו של הקב”ה עליו ועל בני משפחתו ועל הסובבים אותו כי אין צדיק בארץ אשר לא יחטא.

בחלק השלישי: אמונה עידוד ובטחון – בשלב זה, לאחר שהאדם התפלל מעומק ליבו עליו לחזק בטחונו בה’ ולהיות רגוע שליו ובטוח וישועת ה’ כהרף עיין. כמו שכתוב בתחילת פרק התהילים למנצח. וכי אדם בעת צרה שר שירים ומלחין מנגינות? אלה רוצה ללמדנו דוד המלך שלאחר התפילה והבקשה צריך האדם לזנוח דאגותיו ולכוון ליבו לאביו שבשמיים שיעשה את הטוב ביותר עבורו.

חלק ראשון – הגשת התלונה

“לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד.”
דוד המלך שר שירה לפני בורא עולם למרות שנתון בעת צרה (כפי שנתבאר לעיל’).

” עַד אָנָה יְהוָה תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח עַד אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי.”
פסוק תהילים זה הוא הפסוק הראשון השוטח את תלונתו וטענותיו של דוד כלפי ריבונו של עולם. ואלו הן עיקרי תלונתו: עד מתי ה’ תשכח אותי ולא תראה בצרתי. נצח – כי עברו ימים רבים ועדיין לא נושעתי. עד מתי ה’ תסתיר את פניך מלשון הסתר פנים המקביל ל – “שכחה”.

” עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי יָגוֹן בִּלְבָבִי יוֹמָם עַד אָנָה יָרוּם אֹיְבִי עָלָי.”
המשך התלונה: כאשר ישנו “הסתר פנים” האדם נשאר לכאורה לבד והוא מנסה למצוא עצות ותחבולות בעצמו להנצל מצרתו. על כך מתלונן דוד שמאחר וה’ אינו איתו הוא זה שצריך למצוא את התחבולות והעצות. יגון בלבבי – מאחר שהעצות והתחבולות וכל התוכניות שאני מתכנן בלילה אינן מצליחות כאשר באות לידי ביצוע ביום אז אני עצב. והסיבה לכך שאינני מצליח להכניע את אויבי.

חלק שני תחינה ובקשה.

” הַבִּיטָה עֲנֵנִי יְהוָה אֱלֹהָי הָאִירָה עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת.”
דוד מבקש מה’ לתקן את המצב. “הביטה” בא לבטל את “ההסתר פנים” בו אני שרוי כעת. וממלא אם תביט אליי ותראה בצרתי אז “האירה עיני” – תיתן בי את החוכמה והעצה הנכונה להתגבר על אויבי. כי אם לא “אישן המוות” – יגיע קץ חיי וכאן הכוונה למיתה ממש כי אויבי יוכלו לי.

” פֶּן יֹאמַר אֹיְבִי יְכָלְתִּיו צָרַי יָגִילוּ כִּי אֶמּוֹט.”
גם אם אין לי זכויות להצלה, לגילוי פנים ולהארה אני מבקש אותם על מנת שאויבי לא יומרו ניצחנוהו וישמחו במותי. כי כל הפעולות שאני עושה, גם אם אני טועה בהם אני עושה למען שמו של ה’ ולמען עמו ישראל. ואם ינצחוני אויבי יתחלל שם שמיים. פרוש נוסף עם משמעות זהה מחלק את הכפילות בפסוק לשניים האויב יאמר כלפי שמיה “יכלתיו” שכביכול ניצחו את ה’. צרי יגילו כי אמוט – הם אלו שרצו להצר את צעדיי בלימוד התורה והחסידות. בזמן מלכותו של דוד היו אנשים שביקשו את דוד שלא יעסוק כ”כ בענייני תורה, לימוד ושירת תשבחות לה’ משום שענייני הממלכה דחופים יותר. ואם אמוט ביד אויבי יגידו אותם מצירים שהתורה לא הגינה ולו הצילה את דוד ובמקום להתעסק בענייני המלוכה התעסק בענייני תורה וקדושה ועל כך מפלתו.

חלק שלישי – אמונה ובטחון

” וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי גָמַל עָלָי.”
לאחר ששטחתי את טענותיי ובקשתי את בקשתי , אני סמוך ובטוח שתענני. לכן, אני שמח בישועה שתגיע. ועוד לפני שהגיעה הישועה אני מחבר ומשורר מזמור תהילים זה.