פרשת וירא - דבר הרב
הכצעקתה?
בפרשתנו מוזכרים מעשי סדום ועמורה והמדינות הסמוכות להם, אשר היו רעים וחטאים מאוד להשם, עד כי גם אברהם אבינו לא הצליח ללמד עליהם זכות. ובמדרשים מאריכים להראות עד היכן הגיעה גודל רשעותם. אלא שמסתבר שמאחורי תפיסתם היה רעיון שבקלות אפשר ללכת שבי אחריו גם בימינו אנו ח”ו, אם לא שמבינים את דקות הערמומיות של היצר הרע העומד בפתח הדבר. כפי שיוסבר מייד בע”ה.
הנה בפרקי אבות פרק ה (משנה י) כתוב : “ארבע מידות באדם. האומר: שלי שלי, שלך שלך – זו מידה בינונית. ויש אומרים: זו מידת סדום. שלי שלך ושלך שלי – עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך – חסיד. שלך שלי ושלי שלי – רשע”. והיינו שהשמירה על הפרטיות בצורה מסויימת (שלי שלי שלך שלך) יכולה להוביל למידת סדום!.
השמירה על הפרטיות יש בה צניעות רבה, וחכמה גדולה של דרך ארץ ומוסריות וכבוד לזולת, אלא שכל זה ייתכן דווקא שהדבר נוגע מתוך מחשבה על הזולת ולכן החסיד אומר מה ששלך שלך (כי נזהר בפרטיות שאינה שלו). ורק את הפרטיות שלו הוא מוכן למסור.(שלי שלך), אלא שכיוון שלא כל אחד יכול למסור את הפרטיות שלו לטובת הכלל, ולמסור את רצונותיו לבורא, עדיין אפשר להעמיד את הפרטיות ששומר לעצמו כמידה בינונית. אלא שכל זה טוב ויפה עד שזה (שלי שלי, שלך שלך) הופך להיות דרך חיים! כאשר הפרטיות של האדם וקנייניו האישיים נשמרים בצורה קפדנית מדיי והוא מדיר אותם באופן קיצוני מן הסובבים, בזה הוא מאבד את העקרונות החשובים ביותר ביהדות בפרט ובאנושיות בכלל – עקרון הצדקה!
היכולת לתת משלנו לזולת ובמיוחד לנזקק הינו דבר עצום. והוא מורשה לעם ישראל שהם בנים של אברהם אבינו ע”ה, שנטע בקרבנו את מידת הנתינה עד בלי די. וכמאמר רז”ל סימני האומה הקדושה “ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים”. כי בזה רואים שמזרע ישראל הוא. ולכן צדקה פירושו גם : צדק – ה (צדק השם) כלומר שלא נותנים רק מצד הדין האישי שלנו אלא מצד רצונו של השם. (ועוד שהרי הוא נתנה לנו מידו הפתוחה הגדושה והמליאה, ולכן גם בצדק ובמשפט – אנו מחוייבים לעשות רצונו ונותנים משלו). אלא שככל שהנתינה היא שלמה היא נעשית ברצון גדול יותר ובסבר פנים יפות יותר. ועד שהצדקה גדולה כל כך למעלה שהיא ממעבירי רוע הגזירה. ואף מצילה ממוות.
ולכן כשמהדרים בהיעדר הצדקה והנתינה חלילה – הדברים יכולים להגיע למציאות שבה אנשים כבר אינם מכירים איש את רעהו, שהרי מסתגרים וחוששים אחד מהשני, וכך הביקורתיות גדלה והמגמתיות והצביעות מתחזקת, והקשר בין איש לרעהו נעשה בלתי נסבל, עד כי אדם לאדם זאב. ואין אדם מכיר את השכן שממולו, ועדיין יש לו המון ביקורת לומר כלפיו… ועד שהשם כביכול יורד לדקדק ולבדוק “הכצעקתה”?
מה שאין כן כשאדם חי בקהילה ומקבל כל אדם בסבר פנים יפות באמת, ועושה צדקה וחסד ורואה טוב בזולתו, וחי אחיך עמך, ואיש את רעהו יעזורו. הנה בזה הוא מתרחק מסדום ומתקרב אל אברהם אבינו. ובזה מתברך מפי עליון שהרי “טוב עין הוא יבורך”.
ויהי רצון שנזכה להיות ביחד, ובאהבה ואחווה גדולה ואיש את רעהו יעזורו ויתקיים בנו ובכל הקהילה הקדושה ובכל שכונתנו היקרה, ובכל עם ישראל בכל מושבותיהם : “הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד”.
ונזכה לתת משכלנו ומכוחנו וממוננו לזולתנו ושנזכה שילך זה למקום הראוי, ונזכה לראות בשלמות הדברים הללו בבניין בית המקדש הכללי והפרטי בקרוב ממש בע”ה.
שבת שלום.
