topadmin

פרשת תרומה מתחילה את זוג הפרשיות הראשון העוסק במשכן. כמעט כל פרשיות התורה באות בזוגות: שמות-וארא עוסקות בגלות ובהכנה לגאולה; בא-בשלח עוסקות בגאולה עצמה; יתרו-משפטים

“ויאמר ה’ אל משה, בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו”. – לכאורה נראה “כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב

למה לא יכול היה כעת להתאפק, דווקא במעמד הזה כאן ועכשיו, אחרי התאפקות וסבלנות רבה כל-כך? אילו יכול, היה יוסף ממשיך להעליל על אחיו ובכך

מטה האותות – “ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות” (שמות ד’, י”ז). מטה האלוקים מטה הגאולה, נברא בין השמשות בערב שבת

כשחזרו מקבורת אביהם, עבר יוסף על הבור שהשליכוהו בו ובירך בדרך “ברוך שעשה לי נס במקום הזה”. אמרו (האחים) עדיין הוא זוכר בליבו מה שעשינו לו. והוא לא נתכוון אלא לשם שמים, לברך על הנס.

פרשת השבוע אחרי מות קדושים – העזאזל והגרלת השעירים תמיהתם של השטן ואומות העולם המקטרגים, מוקיעים את ישראל כעושים מעשים בלתי מובנים לפי השכל, שאין

הקיצוניות פסולה בעבודת ה’- הדעת מחייבת להביא את המובחר שיש לנו כקרבן לה’, על כן אנו תמהים מדוע אסרה תורה להביא את הדבש לקרבן על

פרשת השבוע כי תשא – סניגוריה על אהרן איך היה אחר-כך אהרן כהן על בני-ישראל הוא וזרעו עד סוף כל הדורות? ועוד: הרי אצל עבודה

פרשת השבוע תצוה – מי מכיר את פורים? יש המתייחסים לפורים כאל יום לא רציני. אך לאמיתו של דבר, פורים הוא יום רציני מאד, אולי

המצאתו של יעקב אבינו את הכסף כמטבע עובר לסוחר מעוררת תמיהה. וכי לא מצא יעקב אבינו דבר החשוב יותר לתקן לדורי דורות אלא את המטבע?

בפרשת השבוע יתרו כתוב: “לא תרצח” בניקוד פתח, ובפרשת ואתחנן כתוב: “לא תרצח”, בניקוד קמץ. מדוע? כיון שיש אדם רוצח, רק בזה שהוא קומץ את

כשראה אותם יוצאים על צבאותם, עם בעל שלטון מסודר והנהגה, כשהוא עומד על טיב האוצר הזה, התחרט על שהוציאם מעבדותם. צערו גדול היה. ווי ווי!

מרחץ הדמים של פרעה – “ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל” (שמות ב’, כ”ג), ולפני כן, קודם שמת המלך, לא היה

מתחילה היו צריכים להיות כל הבכורים כהנים, ויש בכך רעיון גדול. כי באופן זה בכל משפחה יהיה אדם שמיועד לעניינים שבקדושה, וכך כל העם כולו,

פרשת השבוע כי תשא – על הגילוי ועל ההסתר בשם החודש “אדר” מסתתרות שתי משמעויות. האחת א-דר, משמע “אלוקים שוכן, אלוקים דר” מסר נוקב של

כשאני קוראת מדי שנה את פרשת תרומה, אני מרגישה סערת נפש קלה. פרשה זו המתארת את מבנה המשכן, עשויה פרטי-פרטים של תיאורי חומרים, סוגי בדים,

פרשת השבוע יתרו – האדרת נשים לגברים מסר משה “דקדוקי דברים” ואלו לנשים “עיקרי דברים”. וזה כבר מקומם. האם הקב”ה מזלזל חלילה ביכולת ההבנה של

ברשותכם הפעם, כמה מילים אישית, בטרם אפתח במאמר פרשת השבוע. עם השכבת ילדיי לישון בכל מוצ”ש, אני מקבלת מהם ברכה חמה לקראת כתיבת המאמר השבועי.

רכושנות, נחשבת לביטוי גנאי. אפילו ליד ילדות צעירות שמשחקות, אני שומעת לפעמים את הביטוי “תביאי לי, מה את כזאת רכושנית … ??” ולמרות שאנחנו מגנים