קטגוריה: פרשת וארא

“ויאמר ה’ אל משה אמור אל אהרון קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים …” (ז , יט) רש”י בפרשה הביא את דברי המדרשים (

תמוהה העובדה שלעיתים, אף שבשעת הייסורים נכנע האדם ומצדיק עליו את הדין, מ”מ כאשר הוא מרגיש הטבה במצבו הוא שוב מקשה את ליבו וחוזר לעסקיו כתמול שלשום. והרי זה ממש כפרעה בשעתו!

“וידבר ה’ אל משה ואהרון ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים … ” (ו ,יג) “ואל פרעה מלך מצרים – צוום עליו לחלוק לו כבוד בדבריהם ” (רש”י ). מכאן, שצריך לחלוק כבוד גם למלך גוי.דברים אלה של רש”י מבוססים על דברי המכילתא (בא פרשה י”ג):”משה חלק כבוד למלכות, וכן הקב”ה אמר לו לחלוק כבוד למלכות, שנאמר: “וידבר ה’ אל משה ואל אהרון ויצום אל פרעה”, צוום לחלוק כבוד למלכות”.

אחד המאפיינים הבולטים בהתנהגותו של פרעה במהלך המכות הוא הדואליות שאימץ כשיטה: בתחילה, פיזר הבטחות לשחרר את בני ישראל ממצרים בתמורה להסרת המכה, לאחר שהוסרה הקשיח את עמדתו כבראשונה וסירב לקיים את הבטחתו לשחרר את בני ישראל.

מכת הברד מכונה ‘כל מגפותי’. והקב”ה מבהיר שבשש המכות הקודמות הוא רק רצה להראות את כוחו, ומשמע שזאת המכה המשמעותית ביותר, שנועדה להראות את כוחו של ה’ בכל הארץ.

שהרי משה הגיע למקום יותר גבוה בנבואתו ובעוצמת הגילוי שהביא עמו. ואיך ייתכן שהיה חסר אצלו מה שאצל האבות היה בלי שום פקפוק? אלא מוסבר בתורת החסידות שהאבות היו שייכים יותר לבחינת המידות, ומשם הייתה תכלית עבודתם. אברהם מצד מידת החסד, (נתינה והשפעה), יצחק מצד הגבורה (עמידה בתוקף), ויעקב מבחינת התפארת (התכללות המידות). בעוד משה רבנו – עבודתו הייתה עבודת המוחין. השגה תכליתית ומהותית עד לדרגות נבואה שלא קם נביא כמשה