קורות ימי עולם מספרים על קיומם של שני בתי אולפנא עתיקים ביותר. שניהם מעמידים תלמידים מזה דורות רבים. בין שני בתי מדרש אלה קיימת תחרות
” כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו”(כד, ט) “אמר רבי אבהו בן זוטרתי אמר רבי יהודה בן זבידא: בקשו לקבוע את פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה – משום טורח צבור. מאי טעמא? אילמא משום דכתיב בה: “אל מוציאם ממצרים ” – לימא פרשת ריבית ופרשת משקולות דכתיב בהן יציאת מצרים! – אלא אמר רבי יוסי בר אבין: משום דכתיב בה האי קרא: “כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו” – ולימא האי פסוקא ותו לא! – גמירי: כל פרשה דפסקה משה רבינו – פסקינן , דלא פסקה שה רבינו – לא פסקינן (ברכות יב:)
פרשה שלמה מוקדשת בתורה לניסיונו של בלעם לקלל את עם ישראל. מי יודע מה קורה אילו היה בידו לבצע את זממו. ומדוע? משום שבלעם לא קילל סתם כך. הוא חיפש נקודות תורפה בעם ישראל, כדי לקטרג עליהם ולעורר את זעמו של הקדוש ברוך הוא.
בסיום פרשתנו ישנו סיפור מוזר לחלוטין. מסופר שבני ישראל נפלו בתוך עבודה זרה מוזרה ביותר הנקראת “בעל פעור”.
“ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחות והכן לי בזה שבעה פרים ושבעה אלים” (כג, כט) “שבעה מזבחות וגו’ ” – אמר רב יהודה אמר רב, לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות ואף על פי שלא לשמה , שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שהרי בשכר מ”ב קורבנות שהקריב בלק מלך מואב, זכה ויצתה ממנו רות שיצא ממנה שלמה שכתוב ביה אלף עולות יעלה ( סוטה מ”ז ע”א ) .
איך יכול אדם מושחת להיות נביא? למה הוא מתפאר בכך שעינו סתומה?
דבר מעניין אנו מוצאים בקשר שבין בלעם לעמלק. שאם כותבים אותם אחד מתחת לשני ככה : בל | עמ מקבלים את ההתאמה גם בצורה אנכית.
התראות
