הלכות שבת שיעור 1 עם הרב נחמנסון

הרב נחמנסון בשיעורו השבועי בהלכה באתר הללויה. השבוע הלכות שבת, דין בורר.

שלום עליכם לכל הצופים היקרים של מערכת הללויה

אנחנו בעזרת ה’ ובסיעתא דשמייא נתחיל ללמוד הלכות של שבת מתוכם בחרתי לשוחח היום על הלכות בורר.

מלאכת בורר

הלכות בורר הן הלכות עם הרבה מאוד פרטים ואנחנו נחלק את הנושאים לפי משמעויות שונות לפי שאלות שונות שמתעוררות נושאים מעשיים קיומיים לשולחן שבת להכנות לשולחן השבת ולפרטים גם כן שלא קשורים לאוכל בכלל. ובעזרת ה’ נשתדל עם הזמן להקיף את הנושא כולו. בטח שאי אפשר לעשות את זה בשיעור אחד אבל עם ההקשבה שלכם ועם הסיוע של האתר, אנחנו נוכל בסיעת הדשמייא להעביר את הנושא ולמצות אותו.
אני רוצה לומר כמה מילים של הקדמה על המלאכה הזו. מלאכת בורר מתוך הלט’ מלאכות, היא מלאכה שונה לחלוטין. בכל מלאכה ישנה הפעולה שהאדם עושה. והפעולה היא החשובה. למשל, אם אנחנו מדברים על בישול, אז המשמעות של בישול זה שהאדם עושה איזה שהוא תהליך על האוכל. האוכל משתנה מלפני שהיה מבושל לאחרי שהיה מבושל. ואילו כאשר אנחנו מדברים על מלאכת בורר, הגם שיש לנו איזה שהוא דבר מעשי, פעולתי שיצרנו במאכל, מכל מקום, הרבה מאוד שייכת כאן המחשבה האישית של האדם. יכול להיות אדם שחושב את הפרט הזה שהוא בורר הוא מחשיב אותו כדבר שאותו הוא רוצה, ובלשון ההלכה אנחנו נקרא לזה אוכל. ומכיוון שהאדם הזה מחשיב את זה כאוכל, אז יהיה לו מותר לברור את זה כי לברור אוכל מתוך פסולת מותר. אדם אחר, את אותו הדבר הוא לא רוצה. הוא לא אוהב. מכיוון שהוא לא רוצה ולא אוהב זה יחשב לו כפסולת ופסולת מתוך אוכל אסור. מה למדנו ? שיכול להיווצר מצב שאותו דבר ממש – זה אוכל וזה אוכל – ואף על פי כן, יהיה תלוי הדבר הרבה מאוד במחשבה של האדם.
בכל מלאכה צריכה להיות מחשבה, כמו שהגדירו זאת חז”ל “מלאכת מחשבת אסרה התורה” אבל במלאכת בורר המחשבה היא חלק בלתי נפרד מהמלאכה בעצמה. ולכן המלאכה הזאת היא קצת יותר מורכבת וקצת יותר עדינה בהבנה שלנו את המותר ואת האסור.

מלאכת בורר במשכן

נקודה שניה -איפה הייתה מלאכת בורר במשכן? אנחנו יודעים שכל המלאכות כולן היו פעולות שעשו כהכנה לבניית המשכן. איפה לבורר היה תפקיד בנושא הזה? אז חז”ל מלמדים אותנו במסכת שבת. היה צמר ארגמן ותולעת שני שהיו צריכים לצבוע אותם. בימים ההם היו צובעים באמצעות חומרים מהטבע. היו כל מיני עשבים, צמחים, שכשהיו מבשלים אותם במים היה יוצא צבע ובמים הצבועים הללו היו צובעים את הצמר ארגמן וכו’. לפני שהיו מבשלים את העשבים היו בוררים מהם את הפסולת כדי שבתוך היורה שבתוכה היו העשבים מתבשלים, יהיה רק העשבים ולא הפסולת כדי שהצבע לא יקבל גוון אחר. זה בעצם הבסיס למלאכת בורר. פסולת מתוך אוכל.

מלאכה בהיתר ומלאכה באיסור

נקודה נוספת, כדי שהמלאכה תחשב מלאכה ולא תחשב כדבר המותר, היא צריכה להיות דבר שהאדם עושה שלא בדרך אכילה. מה פירוש שלא בדרך אכילה? גם אנחנו כשאנחנו אוכלים, אנחנו בוררים את מה שאנחנו אוכלים. ואעפ”כ, אף אחד לא העלה בדעתו שזה ייחשב כבורר ומדוע? מפני שבסופו של דבר, כשאתה לוקח את מה שאתה רוצה ושם בפה אז ככה האדם אוכל. זה לא נראה כאילו הוא עשה כאן איזה שהיא מלאכה, אז כיוון שכך הדבר הזה יהיה מותר. וזו בעצם ההגדרה היסודית לכל ההבנה של המלאכה המיוחדת הזאת: אם אתה עושה פעולה שהיא נכנסת בהגדרה של מעין דרך אכילה, אין בה איסור. אם אתה עושה דבר שהוא כבר לא נראה מעין דרך אכילה – הדבר הזה הוא אסור. עכשיו אנחנו נראה את הדוגמאות שיוצאות מהכלל הזה.

הכנת דבר לפני האכילה נחשבת כבורר

אדם יש לו מאכל מסויים שמעורבב יחד עם פסולת. וכמו שאמרתי בהקדמה המילים “אוכל” והמילים “פסולת” הם רק דוגמא. כשאומרים אוכל לא מתכוונים למה שאתה אוכל, אלא למה שאתה רוצה. יש לי שני מינים של לגו, ואני מפריד בינהם, שניהם לא אוכל, אותו המין שאני רוצה ייקרא “אוכל” אותו המין שאני לא רוצה ייקרא “פסולת”. אז כאשר אני בורר פסולת מאוכל זה בוודאי אסור. כשאני בורר אוכל מתוך פסולת, אם אני עושה את הפעולה הזאת באמצעות כלי מיוחד, עצם זה שאני השתמשתי בכל מיוחד, כבר נותן…הייתי ממחיש את זה במשפט הבא – זה נותן לאלו שרואים את זה, אע”פ שזה לא תלוי באלו שרואים, גם אם אני נמצא בחדר לבד זה יהיה אותו דין, אבל זה נותן לאלו שמסתכלים עלי מהצד כאילו לא בררתי בשביל אכילה דווקא. כשאתה בורר באמצעות כלי מיוחד זה נראה כאילו אתה מכין משהו לפני האכילה. והכנת דבר לפני האכילה נחשבת כבורר. אע”פ שאתה בורר אוכל מהפסולת. יוצא לנו מזה תנאי ולתנאי הזה יש תת-תנאי.

התנאי הראשון שיהיה מותר לברר זה שזה יהיה אוכל מתוך פסולת.
התנאי השני שאני אברור את זה ביד ואני לא אברור את זה בכלי.

כי כשאני עושה את הפעולה של הברירה בכלי, זה נראה קצת מסחרי, זה נראה קצת פעולה רצינית, רחבה, שהיא לא מעשית עכשיו לאכילה. גם אם אני אתלה שלט גדול על הגב שלי או איפה שאני אוכל שכולם תדעו אני עכשיו עושה את זה בשביל לאכול ולא בשביל להניח בצד סתם. זה לא יעזור! מכיוון שבגוף הפעולה לא ניכר שאתה עושה את זה בשביל לאכול הכל מיד כי אתה עושה את זה בכלי.
אז זו נקודה שניה ואני רוצה לומר לכם צופים יקרים שאנחנו עכשיו נדבר עדיין ברמה הכללית, בע”ה אנחנו נרד לפרטים המעשיים של איזה כלי, מה זה נקרא אוכל, מה זה נקרא פסולת…אבל קודם כל שההגדרות הכלליות יהיו לנו: אוכל מתוך פסולת מותר, ברגע שאתה עושה את זה ביד מותר, כשאתה עושה את זה בכלי זה מהווה בעיה.

קליפה קדמה לפרי

כשאנחנו מדברים בכלי – כהמחשה לעניין אני לוקח את הקולפן. לקחת פרי או ירק, מלפפון, גזר, ואנחנו בעצם רוצים להסיר ממנו את הקליפה. הקליפה תחשב כפסולת. נכון, יש הרבה מאוד אנשים שבימות החול מסוגלים לאכול גזר ומלפפון עם קליפה אבל נכון להרגע שאנחנו רוצים להסיר את הקליפה ולעשות סלט ללא קליפה, הקליפה תחשב אצלינו כפסולת. המלפפון עצמו נחשב כאוכל. לכאורה, כאשר אני מקלף אותו, מה אני בורר? אני בורר את הקליפה מהאוכל. אז אם אני בורר את הקליפה מהאוכל איך אני אקרא לזה לפי ההלכה? בורר פסולת מתוך אוכל ובורר פסולת מתוך אוכל למדנו שאסור לחלוטין! אז האם אסור לנו לקלף קליפות של פירות או ירקות? אומר לנו המגן אברהם בסימן שכ”א סעיף קטן ו’ לא זו הכוונה. כיוון, שהקליפה היא הדבר הראשון שאליו אנחנו מגיעים כשמגיעים אל הפרי, ובלשון חז”ל במדרש “קליפה קדמה לפרי” והקליפה קודמת לפרי גם בתהליך שהיא נוצרת וגם בתהליך שאנחנו מקלפים ורוצים להגיע אל הפרי, אנחנו לא קוראים לפעולת הקילוף “ברירת פסולת מתוך אוכל” אלא ברירת אוכל מתוך פסולת. אני בורר את האוכל, אני רוצה את האוכל, אין לי ברירה, אני רוצה להגיע אליו, אני לא יכול להגיע אליו אלא אם כן אני אקלף את הקליפה, אז זה נחשב כברירת אוכל מתוך פסולת.

אוכל מתוך פסולת בכלי המיוחד

אחרי שאני הגדרתי את ההגדרה הזאת על פי המגן אברהם, אנחנו נתבונן עכשיו על ברירת אוכל מתוך פסולת בקילוף פרי על ידי מקלף. איך אני צריך להביט עליה? איך אני רואה אותה? המקלף בשונה מסכין, נחשב ככלי מיוחד לברירה. המקלף בשונה מסכין עושים איתו רק פעולת קילוף. עם הסכין אנחנו עושים איתו גם פעולת חיתוך. כשמכינים סלט חותכים אותו עם סכין. גם כשאנחנו אוכלים עם סכין ומזלג בשעת הסעודה אנחנו משתמשים בסכין. הסכין לא ייחשב ככלי מיוחד לברירה. לכן, לכל הדעות, האדם יכול לקלף את הפירות, את הירקות, עם סכין. אבל השאלה הנשאלת האם הוא יכול לקלף באמצעות מקלף? כי למדנו שלקלף אוכל מתוך פסולת לברור אוכל מתוך פסולת בכלי המיוחד יש איסור, בנושא הזה אנחנו באים למחלוקת, איש למחנהו ואיש על דגלו. יש הפוסקים כמו השמירת שבת כהלכתה והרב עובדיה יוסף ועוד שמתירים, ויש פוסקים שאוסרים. אני רק מביא את הדוגמא הזו כהמחשה. מה זה נקרא דוגמא של ברירת אוכל מתוך פסולת בכלי המיוחד. למעשה כל אחד ינהג לפי שיטות רבותיו, למנהג חב”ד נראה שיש את זה לאסור. כמו שאמרתי יש כאלו שמתירים, הדעה של אלו שאוסרים, מה הסברה שהם אוסרים? זה מפני שזה אוכל מתוך פסולת בכלי המיוחד.

זמן הסמוך לזמן האכילה

עכשיו אני רוצה להתייחס לכלל נוסף בהקדמה להלכות בורר. אם אני בורר כמו שתיארתי עכשיו, אני מקלף בסכין שהוא לא כלי המיוחד, ולכל הדעות אפשר לקלף איתו. אני מקלף בסכין מלפפון. ואני עושה את הפעולה הזאת של הקילוף זמן מה לפני האכילה. אומרת לנו ההלכה נקודה חדשה, יסודית ומאוד חשובה בהלכות בורר. ברגע שאתה עושה את זה הרבה זמן לפני האכילה, לא ניכר שאתה בורר אוכל מתוך פסולת בשביל לאכול. זה נראה שאתה בורר אוכל מתוך פסולת סתם. ומכיוון שאתה בורר אוכל מתוך פסולת כל ההיתר הוא שזה מפני שזה דרך האכילה. אז אתה צריך להיזהר ולהיזהר מאוד לעשות את זה בסמוך לזמן האכילה. מהו זמן הסמוך לזמן אכילתי? אומרת ההלכה שעה. האישה בבית יודעת שבעוד שעה הבעל והילדים יבואו מבית הכנסת היא כבר יכולה לעשות פעולת ברירה של אוכל מתוך פסולת וההמחשה שלנו עכשיו זה קילוף באמצעות סכין. קילוף הקליפה באמצעות סכין זה ברירת אוכל מתוך פסולת ואם זה תוך שעה זה ייחשב לאלתר ומיד ואין לנו עם זה בעיה. השאלה הגדולה שנשאלת, מה קורה אם אנחנו עושים איזו סעודה גדולה, איזה שבע ברכות, שבת חתן ויש לנו איזה שני קילו מלפפונים שאנחנו צריכים לקלוף ועוד הרבה דברים להכין בנוסף זה. אתה נותן לי רק שעה? בשעה הזאת אני רק אספיק לקלוף אותם ומה עם לחתוך אותם לסלט? ומה עם לערוך שולחן? ומה עם לתבל ולסדר סלטים אחרים? אומרת ההלכה, כל דבר שאתה צריך בשביל להכין לסעודה, קח את הזמן שלך, כמה שאתה צריך לפי גודל הסעודה שאותה אתה אוכל. אם אתה אוכל סעודה כזו שהיא סעודה עם הרבה הכנה, תתחיל עם הרבה הכנה. אם אתה אוכל סעודה כזאת שהיא עם הכנה קטנה, הכנה קטנה. שעה זה מינימום, גם לסעודה קטנה אנחנו נותנים שעה לפני הסעודה ותעשה בורר אוכל מתוך פסולת בידיים בלי כלי. אבל כאשר הסעודה שלך היא גדולה ואתה צריך הרבה יותר, אתה יכול בהחלט לקחת את הזמן יותר ממה שנדרש, אבל אתה צריך להיזהר שזה לא יהיה הרבה יותר, אתה צריך שזה יהיה בהתאם לגודל הסעודה שאתה מכין, לא פחות ולא יותר.

כדי להמחיש את הנקודה הזאת אני רוצה לתת כמה דוגמאות.

לברור סוכריות לאלתר!

אדם נמצא בבית מלון. והוא בבית מלון ויש שם חדר, אני נותן דוגמא שנופלת לי עכשיו בראש, לאו דווקא שהיא דוקמא מדוייקת. יש בבית מלון הוא בא לשבת חתן, הם צריכים סוכריות לזרוק על החתן. המנהל מטבח אומר לו תשמע, אני עוזב עכשיו, אני מגיע למחרת בשעה 11 בבוקר, עד 11 בבוקר החדר שבו נמצאים הסוכריות סגור, אם אתה רוצה משהו מהחדר קח עכשיו כי את המפתח אני לא יכול לתת. הוא נכנס לחדר הסוכריות והוא רואה מיכליות גדולות שבהן הסוכריות מעורבבות. יש סוכריות עם נייר, יש סוכריות בלי נייר, יש סוכריות עם הכשר שאותו הקבוצה שלו אוכלת יש כאלו עם הכשר שהקבוצה לא אוכלת. יש סוכריות חלביות שהוא לא יכול לתת לאנשים, בקיצור הוא רואה שהוא יצטרך לעשות פה בורר בתוך החבילות הגדולות של הסוכריות. להוציא את הסוכריות הוא לא יכול, אין לו אפשרות, אומר לו תברור פה, אני סוגר, מחר צריכים לזרוק 100 סוכריות על החתן בשעה 10 ועשרה, בשעה זו המנהל לא יהיה פה ויהיה סגור. עכשיו אנחנו שואלים את עצמינו שאלה פשוטה. אני רוצה לברור את הסוכריות שאני רוצה. אז נקרא לברור אוכל מתוך פסולת של הסוכריות שאותן אני לא רוצה אבל זה לא לאלתר, אני נמצא עכשיו בשעה 11 בלילה, יזרקו את הסוכריות על החתן מחר בבוקר, יש פה הרבה שעות. אבל אומרת לנו ההלכה שכיוון שהחדר יהיה סגור ואני לא אוכל לקחת את זה בשעה שאצטרך וזה הזמן האחרון שאני יכול לקחת ואין לי ברירה אז במקרה הזה שאין ברירה, זה נחשב לאלתר. אני יכול עכשיו לברור את מה שאני רוצה כי אחר כך אני לא אוכל לברור אותן. אז זה נקרא שאני אקח את האוכל מתוך הפסולת.

תרופה נגד עצלנות

אבל אני אתן לכם דוגמא אחרת. אדם לא עלינו חולה. יש לו כל מיני תרופות שהוא צריך לקחת באמצע הלילה. בשעה שתיים בול הוא צריך לקחת תרופות. עכשיו האדם הזה לא רוצה לקום ולרדת מהמיטה בשעה שתיים, הוא רוצה להכין לו את כל הקפסולות שהוא צריך לקחת בשעה שתיים, לשים על השידה ליד המיטה עם כוס מים ובשעה שתיים שהשעון יצלצל הוא רק לוקח מכניס לפה שותה את הכדורים, מסתובב לצד השני ויישן ויחלום. הוא לא רוצה להתעסק עם כל הסיפור. הפעולה שאותה הוא עושה עם נטילת הכדורים זה מתוך קופסאות כאלו ולא כדורים של בית מרקחת זה כדורים שנמצאים בתוך קופסא וכנראה מעורבבים שמה גם כן והוא יצטרך לברור אוכל מתוך פסולת. בשביל מה הוא בורר אוכל מתוך פסולת לפני שהוא הולך לישון, בואו נחשוב רגע, בשביל מה הוא עושה את זה? הוא עושה את זה כי הוא לא רוצה לקום באמצע הלילה, הוא רוצה לישון ברציפות, זה לא נקרא לאלתר. אתה עושה ברירה של אוכל מתוך פסולת, וזה לא לאלתר. אתה לא עכשיו תאכל את הכדורים, אתה תיקח אותם בשעה שתיים, אז למה לא תברור בשעה שתיים? כי אתה מתעצל, להתעצל זה לא סיבה שבגללה נתיר לך לברור אוכל מתוך פסולת. בסיפור הקודם החדר ינעל, אין ברירה, אם אין ברירה אז מותר לי לברור בלילה, בשביל היום כי ביום הדלת תהיה סגורה. אז אפילו שיעברו הרבה יותר משעה אחת זה נחשב אוכל מתוך פסולת לאלתר. אבל במצב הזה במקרה הזה זה לא נחשב לאלתר אף אחד לא כופה אותך לא לרדת מהמיטה ולא לעשות את הברירה הזאת. לכן אסור לאותו אדם לברור בשבת לפני שהוא הולך לישון שיכין את הכדור לפני שבת או שיקום בשעה שתיים ויברור אותם אוכל מתוך פסולת ואז לא תהיה לו בעיה.

אירוח בחורים וברירת חומשים

דוגמא להמחשה נוספת. לאדם יש אורחים בבית, יש לו כמה בחורים צעירים שהוא נותן להם חדר שהם ישנו שם. בחדר הזה יש לו גם ספרים. הספרים נמצאים בערבוביה ויש לו חומש שבו הוא אוהב להגיד בבוקר לפני התפילה את השניים מקרא שלו מתוך החומש הזה. הוא יודע חברה צעירים עד שהם קמים בבוקר לוקח להם זמן. הוא כבר בשש וחצי בבוקר אחרי כל ההכנות שלו רוצה ללמוד את החומש עם כוס תה. מתי הוא יכול לברור את החומש, מדובר במצב שהחומש היה מעורבב עם ספרים נוספים, אנחנו בע”ה בשיעורים הבאים נסביר מה הכוונה. היה לו החומש מעורבב והוא צריך להוציא אותו אוכל מתוך פסולת מתוך מה שהוא לא רוצה עכשיו. יש לו אפשרות לעשות את זה בלילה לפני שהם הולכים לישון יש לו אפשרות לעשות את זה מחר בבוקר אבל לא נעים לו לעשות את זה מתי שהם יושנים ולחפש את החומש. האם אנחנו נתיר לו לברור את החומש בלילה או שנגיד, לא, אל תברור בלילה, תלך בבוקר לברור. התשובה גם כאן שהדבר הזה אסור. אומר הרב שלמה זלמן אויירבך בשולחן שלמה, מפני שכאן זה רק מחוסר נימוס ולא נעים לך להיכנס ואנשים יושנים, זה סה”כ בחורים זה לא משהו שקשור עם צניעות, לא נורא, אל תעשה את זה בלילה תעשה את זה ביום כדי שזה יהיה לאלתר. ברור שיש אפשרות לברור בלילה ולפתוח וללמוד איזה פסוק בחומש הזה בלילה ואז יהיה מותר לך לברור אותו בלילה, אבל אני רק רציתי להמחיש בדוגמאות הללו מה זה נקרא לאלתר. לאלתר הפירוש הוא שאם אין לי ברירה, גם הרבה שעות נחשב לאלתר. כמו שביארתי קודם עם הסעודה הגדולה. אם צריך להכין הרבה זמן לפני אז מותר כי זה נחשב דרך אכילה. כאשר הסעודה היא לא כל כך גדולה זה בעייתי.

אכילת פרי ואכילת דגים

פרט נוסף בדרך אכילה כאשר אני אוכל פרי כמו אבטיח, פרי קייצי שיש לו לפעמים בתלוי בזן גרעינים. או שאני אוכל דגים שיש בהם קוצים קטנים. הדרך של האכילה של הדברים הללו זה שקודם שאוכלים מוציאים את הגרעינים. בד”כ ככה. ולכן הרבה מאוד מהפוסקים מתירים לקחת את האבטיח לנער את הגרעינים ממנו עד כמה שנופל נופל. ואחר כך שאתה בא ממש לאכול אתה יכול להוציא את הגרעין בלי ידיים לפי דעות רבות של פוסקים. אותו דבר לגבי דג עם קוצים קטנים. אם אני אכניס חתיכת דג לפה ואכניס יד ואוציא קוץ אז לרוב הפוסקים זה מותר כי זה דרך אכילה. אבל יש כאלו שמחדשים שגם אם הוצאתי לפני שהכנסתי לפה ומיד אכניס לפה זה גם בסדר כי זה דרך אכילה של דברים כאלו עם קוצים קטנים או גרעינים קטנים ביום חול. כי זה לא נתפס כבורר אוכל אלא זה נתפס כאחד שמכין את עצמו לאכילה.

מדבקה על חלה

דוגמא אחרונה חביבה. יש חלות או לחמים שיש להם מדבקה עליהם. אנחנו לא אוכלים מדבקות. מה אנחנו עושים ביום חול? ביום חול אנחנו מורידים את המדבקה או בידיים או עם קצת לחם חותכים עם מעט לחם. המדבקה הזאת היא פסולת ולא אוכלים אותה. אתה לא יכול להסיר את המדבקה הזאת עם הסכין כי אתה בורר פסולת מתוך אוכל וכאן הדרך היחידה שלך כדי שזה לא יהיה פסולת מתוך אוכל זה לחתוך מהלחם קצת יותר ממה שאתה רגיל לחתוך ביום חול ואז זה לא ייחשב כפסולת אלא ייחשב כאוכל ואז כשאתה בא לאכול את החלה יהיה מותר לך לעשות את זה וזה נחשב שאתה בורר אוכל יחד עם הפסולת ואז אין לך בעיה עם זה כלל ועיקר.