בפרשתנו יתרו שמגיע לביקור אצל משה רבנו מלמד אותנו שיעור מיוחד וחשוב לחיים שאף השם מאשר אותו. יתרו רואה שמשה לוקח אחריות ושופט בעצמו את דברי העם מקטן ועד גדול, מאחר שהוא הרי מכיר את עבודת השם והדרך הישרה למעלה טוב יותר מכל אדם. יתרו וודאי הבין את הסיבה לכך, שהרי מדובר בדברים עדינים ודקים – דברים שבין אדם לחבירו, בין איש לאשתו, בעיות סבוכות וקשות בדיני נפשות ובדיני ממונות. צריכים לשם כך אחריות גדולה מאוד ומי יכול להרשות לעצמו להפקיד את הסמכות הזו בידי מישהו שיכול חלילה לטעות או גרוע מכך להתרשל בדקות של התפקיד החשוב והמהותי הזה. ולכן מובן מדוע משה – הרועה הנאמן עושה כל זאת לבדו….
אלא שיתרו מבין שיש גבול לבן אנוש – אפילו בן אנוש שהוא ממש צינור אלוקי כמשה רבנו.
כי לאדם , גדול וכביר ככל שיהיה, ואפילו משה רבנו בעצמו – ישנם כוחות מוגבלים, (לפי ערך כמובן) שהרי אפילו את הניסים עושה השם באופן כזה שמתלבשים בדרך הטבע. כמו ים סוף שנבקע דווקא על ידי רוח קדים עזה (ולא נעלם פשוט), וכמו כל מכות מצריים שבאו בהדרגה ובחכמות רבות וקשורים לאיתני הטבע (אף שעברו שינויים מהותיים, אך עדיין בשימוש בדברים הטבעיים). והיינו שהשם חפץ שכל מי שנמצא בעולם זה יהיה בעל גבול וזמן ומקום. ואיפלו אדם אלוקי מערכנו – כמשה רבנו. ולכן כאשר יתרו רואה שמשה עומד יום שלם מבוקר עד ערב לשפוט את העם בכל דבר למגדול ועד קטן, מבין הוא שעל אף היכולות האלוקיות של משה רבנו, לא זו הדרך הנכונה שהשם חפץ בה.
ועל כן יתרו מייעץ למשה רבנו על ניהול נכון של משפט העם. יתרו מציע שמשה רבנו ימנה שופטים ישרים וטובים, תחתיו, שרי אלפים, מאות, וכו’. שכל אחד מהם יהיה שופט שאחראי על קבוצה גדולה יותר או קטנה יותר בהתאם, והם יוכלו לשאת במשימה, וכאשר דבר מה יקשה עליהם יוכלו הם לשאול את משה רבנו.
הן אמת שלהדריך אותם ולבקר את מעשיהם זו משימה קשה ומסוכנת, כי ייתכן ויהיו קשיים וחוסר דיוקים בדרך, אך לאורך זמן זו מערכת משפט בריאה יותר ואיתנה יותר שאינה בנויה רק על מנהיג הדור בלבד. (אף שהכרחי שמנהיג כזה יעמוד בראשה). הדרך להגיע למערכת כזו היא ארוכה יותר ודורשת הסמכה והכשרה של כל השופטים. אך היא קצרה יותר אל המטרה.
מסופר במסכת עירובין דף נג על רבי יהושוע בן חנניה שאמר : “פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים ואמרתי לו באיזה דרך נלך לעיר? אמר לי ישנם שני דרכים: האחת קצרה וארוכה והשניה ארוכה וקצרה, והלכתי בקצרה וארוכה. כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין ולא ניתן להיכנס אל העיר. חזרתי לאחורי אמרתי לו: בני, הלוא אמרת לי שדרך זו קצרה! אמר לי: ולא הוספתי ואמרתי שהיא ארוכה?”.
זהו סיפור נפלא שעליו מבוסס גם ספר התניא. ואולי (בדרך אפשר) ניתן להסביר על ידו את חכמתו של יתרו. בדרך כלל אנשים המחפשים קיצורי דרך, מחפשים את הדרך הקצרה כדי להתרשל מעבודתם, אך לא נראה שזוהי דרכו של רבי יהושוע בן חנניה ובוודאי שגם לא דרכו של משה רבינו. אלא הם חיפשו את הדרך הקצרה להגיע לתכלית לא מתוך קיצור דרך אלא מתוך דיוק והליכה ישרה מבלי לבזבז את זמנם הפרטי והציבורי, ובשני המקרים נראה שבסופו של יום הדרך הקצרה יותר הינה דווקא ההליכה הברורה בדרך הארוכה, זאת שבונה מערכת שלימה. זאת שמוכנה להשקיע במקום הנכון. הליכה כזו שבונה דורות שלמים שלומדים לראות אלקות. דורות שלמים של ניצותות מנשמתו של משה רבנו. שקיבלו את שרשרת האור.
במושגים כשלנו, לא בכל תחום בחיים ניתן לבנות מערכת שכזו, וגם לא תמיד זהו הדבר הנכון. דברים רבים כדאי לעשות בעצמנו ולקצר את זמננו. אלא שבדברים שהם מהותיים, בעניינים שעבורם ירדה נשמתנו לעולם. כל אחד בתחום המיוחד ששייך וודאי רק לו (שהרי חייב לומר כל אדם בשבילי נברא העולם) במפעלי החיים, בדברים שצריכים להמשיך אותם הלאה – לבנינו לתלמידינו, לממשיכינו, יש לעמול ולבנות מערכת מסודרת, שעל ידי השקעה נכונה בה נוכל לזכות לכך שיהיה לנו חותם בעשיית דירה לו יתב’, ובהבאת הגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.
