“וזאת תהיה תורת המצורע… והובא אל הכהן.
טהרת המצורע וריפויו אינה תלויה ברופא, אומר ה”חפץ חיים”, כי אם בכהן. והטעם לפי שנגע הצרעת בא על פי המובא בגמרא, על עוון לשון הרע.
על כן תיקונו על ידי הכהן.
במשנה מבואר שהכהן צריך לומר “טהור”, וכאשר רואה המצורע שבכוח הדיבור לרפא את חטאו הוא נוכח לדעת כי מוות וחיים ביד הלשון.
ב”מעשי למלך” מובא שרגיל היה ה”חפץ חיים” להמשיל את כוחו של הדיבור וערכו ביחס לכל המצוות לאחד שנכנס לבית חרושת גדול ומצא שם מאתיים ארבעים ושמונה מכונות המופעלות בתוך אולם ענק אחד. כאשר הבחין האיש במכונה אחת יוצאת דופן, עליה הושמה שמירה קפדנית ואין לאף אחד מהמבקרים רשות לגשת אליה,אלא רק על פי רישיון מיוחד, שאל האורח לפשר הדבר. הוסבר לו כי למכונה זו תפקיד מיוחד היא המפעילה את כל שאר המכונות. אם תארע בה תקלה ואפילו הקטנה ביותר, תופרע מלאכת כל שאר המכונות והמפעל יושבת ממלאכתו.
מאתיים ארבעים ושמונה המכונות הינן משל לרמ”ח מצוות עשה שהוזהרנו בהן. וה”מכונה” שעליה יש לשמור מאשר על כל השאר היא כוח הדיבור שהוטבע באדם. ביד הלשון -מוות וחיים, ועל כן צריך החפץ חיים לשמור לשונו מרע. זוהי אפוא המתנה הגדולה ביותר שנתן הבורא לאדם וחובתו היא להשגיח עליה כעל בבת עינו ולשמור היטב את פתחי פיו.
שלמה המלך אמר: “שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו”.
במה נתייחדו הפה והלשון משאר כל איברי האדם, ששמירתם מצילה ומונעת את הנפש מצרות יותר מכל דבר אחר?
ידוע שלכל אדם יש רמ”ח איברים ושס”ה גידים רוחניים. האיברים והגידים הגשמיים הקבועים בגופנו, הם לבוש לאיברים ולגידים הרוחניים שכנגדם.
כנגד רמ”ח ושס”ה אלה העניק לנו הבורא יתברך רמ”ח מצוות ושס”ה מצוות לא תעשה וגם הם מכוונים כנגד איברי האדם וגידיו. קיום מצוה בכל מהאיברים, גורם להשראת אור ה’ לעתיד לבוא על אותם האיברים, ואור זה מחיה את האיברים. נמצא שהאדם המקיים את רמ”ח מצוות עשה, נעשה לאדם השלם לה’ בכל איבריו.
מכל זה עלינו להתעורר להשתדל להיות זהירים בכל תרי'”ג מצוות, שבכך תלויה חיותנו לנצח באיברי הנפש ובגידיה. ומה גדול הקלקול בעולמות העליונים הנעשה על אברי הגוף כאשר האדם עובר עבירות, וגדול ועצום הקלקול שנעשה על חטא לשון הרע.
כאשר אדם מדבר לשון הרע על חברו, הוא מעורר בכך קטרוג על ישראל, ונותן בזה כוח ביד השטן לקטרג על ישראל כמו שכתוב בזוהר הקדוש.
על כן ישכיל כל איש מישראל להתאזר בגבורה ולנצור פיו ולשונו. על ידי כך יזכה בבוא העת לבוא לעולם העליון באיבריו ובגידיו הרוחניים שלמים ולא ייבוש לעולם. ובמשך חייו ישתמש בפיו אך ורק כדי להרבות קדושה בכל העולמות. ועל הכל יזכה הנמנע מלדבר לשון הרע למה שכתב הגר”א בשם המדרש: שכל החוסם פיו שעה אחת בעולם הזה, זוכה לאור הגנוז אשר אין מלאך ובריה יכולים לשער.
אם נזכור שבכל עת עלינו לבחור בין חטא לשון הרע לבין אור הגנוז, נצליח בעזרת השם יתברך לכל הפחות להקטין את הניסיון. נכתיר את עצמנו בתואר “האיש החפץ חיים”, נתרחק מהחטא ונזכה לאור הגנוז.
