פרשות השבוע המחוברות תזריע- מצורע מדברות בעיקר על נגעי הצרעת וטהרתן. חכמים מספרים לנו כי המצורע הוא מלשון “מוציא שם רע” . והיינו שבעוון לשון הרע מגיעה הצרעת. האלשייך הקדוש בפירושו על התורה מבאר שסימני הצרעת הם גם רמז וטעם לסיבת הנפילה במצודת היצר המסית ללשון הרע. שהרי בפשט הדברים השאת והספחת והבהרת הם סוגי הבוהק הלבן שמתהווים בעורו של המצורע. אך בעומק הדבר כל אחד מהם מרמז על נקודה בנפש הדורשת תיקון ובמידה ולא תוקנה עלולה להוליד מחשבות דיבורים ומעשים שאינם חיוביים על מישהו… השאת הוא מלשון התנשאות. כאשר אדם (גדול ככל שיהיה) מרגיש התנשאות ביחס לאדם אחר ישנה כאן בעיה. התנשאות כשלעצמה היא תחושה מרוממת וטובה כשלעצמה. כשאדם מבין שנברא בצלם אלוקים ושישנה סביבו השגחה אלוקית מתמדת הדבר צריך להסב בנפשו תחושה של התנשאות מעל העולם הגשמי ורוממות רוח חיובית המובילה למקום טוב. אך כאשר תחושת ההתנשאות חסרה והאדם מתנשא מעל אדם אחר כדי לדמות בתוכו את תחושת ההתנשאות המרוממת. לא רק שלא יצליח להגיע על ידי כך להתנשאות של קדושה מעל תאוות החומר אלא שישיג בדיוק להיפך. ולזה מרמז מראה השאת. הספחת היא מלשון להסתפח והוא לשון שאדם מצטרף למשהו שאינו חלקו האמיתי. לעיתים אדם נמצא בחברת קבוצה של רכילות וליצנות ומתפתה להצטרף ולהסתפח אליהם כדי להתחבר אליהם ולהיות עמם במחיצתם. אלא שגם כאן לא רק שאין זה חיבור אמיתי אלא סיפוח בלבד, שהרי כך קשר אמיתי וודאי לא ייבנה, ולא זאת אלא אף זאת שוודאי ירד ערכו, בעיני הסביבה בשל התנהגותו הבלתי מכובדת, ואף החברה הליצנית לא תכבדו באמת בשל כך. כך שמה שרצה לא יתנו לו וגם מה שהיה לו יקחו ממנו. הבהרת היא מלשון בהירות. לעיתים אדם בהיר לו וברור לו שהוא יודע בדיוק מה קורה עם האחר. ולעיתים הוא מצייר אותו בצבעים כה שליליים, מחמת כי ברור לו שהוא רואה נוכחה את מצבו של הזולת. ונדמה לו כי שכלו והבנותיו הם בהירות יותר משל כולם על מה שקורה עם זולתו. אך מובן שאין אדם יודע מה בלבו של חברו, כי האדם יראה לעיניים והשם יראה ללבב, ולעיתים טועה הוא במצבו של חברו, ולפעמים טועה הוא אף במצבו שלו הוא עצמו. ולכן היה עדיף שהיה עוסק בענייניו ומגיע למצב שבהיר לו לכל הפחות עם מה שקורה אצלו, בטרם יחווה דעתו על מה שקורה עם חברו. שלושת הדברים הללו הם הסימנים והגורמים להושיב את האדם מחוץ למחנה. כי אלו הגורמים האמיתיים שבהם יש לטפל. אך איך הוא הטיפול. מסביר האלשייך הקדוש “והובא אל הכהן”. בזה לא מספיק להיות חכם כדי לרפא את החולאים הנשפיים הללו, אלא צריך להיות כהן שהוא בא מצד הקדושה. ויש לכהן את הכח להחליט את טומאתו ולעצור אותה, ואף גם להוציא אותו מטומאתו ולטהר אותו בבוא העת. כי הכהן מסמל את הדעת הקדושה שהיא למעלה משכלו המוגבל של החכם. מאחר וישנם דברים שאדם לוקה בהם והרפואה היחידה שיש לו היא לקבל ממקום שיש בו דעת גדולה משלו ששם לא נוגעים הפגעים שלו. ומשם באה רפואתו. וכן תהיה לנו שנשתדל בכל כוחנו להוציא את המחלוקות והרוע מקרבנו על ידי אחדות שתבוא בוודאי על ידי מי שיאחד את כל העם ויקבץ נדחי ישראל ומשיח צדקנו שליחו הנאמן במהרה בימינו אמן.
