אין קוראים מזמורי התהילים בלילות, והיינו דווקא לפני זמן חצות הלילה, והטעם כתב האר”י, “לפי שהמקרא הוא בעשייה, והלילה עצמה הוא בחינת עשייה, והכל הוא דינין ואין ראוי לעורר הדינין”, אבל אחר חצות מותר.

“אין קוראים מזמורי התהלים בלילות” – כן קבלתי ממו”ר הרה”ג יוסף צובירי שליט”א, והעירני למקור העניין בתרגום לשיר השירים עה”פ דודי צח ואדום, ומדרש תנחומא ס”פ כי תשא סי’ לו, וכן הראני בספר ליקוטי מהרי”ח, לרבי ישראל חיים פרידמאן אבד”ק ראחוב (ה’תרצ”ו), בפרק “סדר קביעת עתים לתורה”. ושם ציין עוד מו”ר בהג”ה כת”י: “וכ”כ בספר מנחת יהודה” לרבי יהודה חייט, על ספר מערכות האלוהות פ”ג דף לג. ועיין מזה בתרגום איכה עה”פ קומי רוני בלילה. וראשית חכמה פ”ז משער הקדושה דף קל ע”ב ד”ה בקומו”, עכ”ל לשון ההג”ה. והוא מתאים למנהגינו בסדר התפילה והלימוד, כמ”ש בטוב טעם ודעת בסידור “כנסת הגדולה” השלם ח”א. שכן מנהגינו בסדר השילוש שבבוקר לקבוע אמירת שלשה מזמורים כסדר או השלמת הפרשה, אבל בלילה קודם חצות לא קבעו לימוד מקרא כלל. ומשכימי קום אחר חצות הלילה נהגו לפתוח באמירת כמה מזמורים. עי”ש בעמו’ רסט-רעא, שכט, שלג-שלה, והמזמורים שנהגו לאמרם בזמן הלילה, כגון אלו הקבועים בין מנחה לערבית, ומזמור ברכי נפשי בליל ר”ח ומזמורי יו”ט וכד’, הכל הוא דרך תחנונים ומסדר התפילה, ומותר לאמרם. ור’ עוד בהק’ הגר”ח פלאג’י לספרו הכתוב לחיים שהאריך בזה, ובשו”ת יבי”א ח”ו או”ח סי’ ל’ שהרחיב ביאור ודן בכל העניין ומקורותיו, והוא מתחילה ע”פ הוראת רבינו האר”י בשער המצוות פר’ ואתחנן, ושם טעמו. וע”ע בשו”ת ציץ אליעזר ח”ח’ סי’ ב, שהביא עוד טעם כעיקר בשם ס’ אות הברית, דשאני תהילים שדוד המלך בעצמו יסדו בחצות לילה, כמאמר חכמז”ל ריש ברכות דעד חצות היה עוסק בתורה ומכאן ואילך בשירות ותשבחות, וגם מצינו במדרש הובא בח”א מהרש”א פ”א דמגילה שיעקב אבינו אמר תהילים בלילה, ועוד מוסיף בטעמא בהיות דאומרים אותה דרך תחינה ובקשה ואזהרת האריז”ל הוא דוקא דרך לימוד עיי”ש. וכ”כ הרשל”צ מרדכי אליהו שליט”א בס’ תהילים בהוצ’ דרכי הוראה לרבנים בירושלים, וציין להתיר בליל שבת ואחר חצות ועם פירוש ממ”ש הרב בא”ח בפר’ פקודי אות ז’, וכה”ח סי’ רלז סק”ט, וברכ”י סי’ רלח, וחיים שאל ח”ה סי’ כה, יוסף אומץ סי’ נד ושו”ת רב פעלים ח”ב סי’ ב. וזמן חצות מתחיל דווקא משעת חצות הלילה של המקום שבו נמצא האדם הקורא. וכן בחו”ל ימתינו עד חצות לילה שלהם, ואע”פ ששעת חצות בא”י כבר הגיעה. וזמן חצות יש לחשב באופן זה: יחשב השעות שבין זמן הנץ החמה ועד זמן השקיעה, והחצי הוא חצות היום. ויוסיף שתים עשרה שעות על חצות היום, וזוהי שעת חצות הלילה בדיוק. עיין במ”ש שתילי זיתים בס”ק ח’, ובשו”ת יחו”ד ח”א סי’ מו בהערה, ובילק”י ח”א עמ’ ז’.