ה”חפץ חיים” אומר שכל מיני צער הבאים על האדם הם מן השמים. ואפילו חירופים וגידופים מכוונים מהשמיים, אלא שמגלגלים חוב על ידי חייב. שעוונותיך הם המחרפים אותך. ויתרה מזו, אפילו אם אדם מוכה על ידי חברו במזיד, גם זו השגחה מלמעלה, אלא שמגלגלין חוב על ידי חייב. ראיה לדבר מן הפסוק: “וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו וגו'”, שני הניצים הם בעצם עבריינים, שהרי אסור היה לאף אחד מהם לריב עם חברו. העובדה שדווקא פלוני הוכה, בעוד שחברו יצא ללא פגע מוכיחה מעל ומעבר לכל ספק על ההשגחה משמיים.
וכן מצינו בדוד, שכאשר קיללו שמעי בן גרא וסקלו באבנים, השיב דוד ואמר: “השם אמר לו קלל”. לדוד היה ברור שכל הצער, כל הייסורים הנגרמים לאדם – מקורם בהשגחה עליונה.
מכיוון שכך, מוסיף החפץ חיים ואומר שוודאי הקדוש ברוך הוא כאב הרחמים עושה הכל לטובת האדם – כדי שהעלבונות המוטחים באדם יכפרו עוונותיו. חובת האדם הנבון, אפוא, לא להשיב למחרפיו, אלא להודות לשם על שנזדמנה לו כפרה כזו.
ועל זה אמרו חז”ל: “הנעלבין ואינם עולבין וכו’,עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו”. וב”מעשי למלך” הביא שרגיל היה חפץ חיים זצ”ל ללמד דעת את העם לבל יבעטו בייסורים. והיה שגור על פיו מאמר הגר”א זצ”ל “אלמלא הייסורין לא היינו מוצאים ידינו ורגלינו ביום המשפט”.
את הפסוק:”רבים מכאובים לרשע והבוטח בשם חסד יסובבנו” מפרש על פי משל מעולם הרפואה. לפנים היו נוהגים להשתמש בסמי רפואה חריפים לחולי מעיים, ואף על פי שהסמים היו מלוחים ומרים, ממילא לא היו שמים לב למרירות, והחולה היה סובל דומם את המרירות, ובלבד שיתרפא ממחלתו. אולם במשך הזמן מצאו דרך להקל על סבלם של החולים והיו עוטפים את הסמים במעטה דק, ובולעים את התרופה בלי לחוש במרירותה.
כך הדבר בייסורים. “רבים מכאובים לרשע” – כאשר באים לרשע ייסורים, הוא חש במלוא מרירותם וצועק מתוך צערו. אולם כאשר באים חס ושלום ייסורים על הבוטח בשם, אזי – “חסד יסובבנו”, הייסורים מתעטפים במעטה של חסד, ושוב אין מורגש כלל טעם המרירות.
במכתב שכתב מרן בעל הקהילות יעקוב זצ”ל בעניין הייסורים הוא כותב שהייסורים הם ענין גדול ורם מאוד מאוד, וכל העולם הבא תלוי בזה, עד שחז”ל אמרו כי כשעברו ארבעים יום בלי ייסורים אוכל את עולמו. ולמעלה נחשבו ייסורים רכוש עצום מאוד, רק שהייסורים הם מרים מאוד, וקשה מאוד כוח הסבל. אך כל זה בייסורים דעכשיו. אבל הייסורים שכבר עברו וכבר סבל אותם, הרי הם כבר טובה וברכה, כי מה שסבל עבר, ונמצא שהחולה רכש לו הון רב מאוד של זכויות על ידי הייסורים. והפלא יועץ אמר שהאדם על כל צער יהא רגיל לומר, גם זו לטובה וכל דעביד רחמנא לטב עביד. והמקבלים הכול בטוב לב, אחריתם תהיה טוב, כי כל מה שנראה לאדם רעה, אלוקים חשבה לטובה. וידוע שמעט ייסורים שסובל ומקבל באהבה בעולם הזה, ממרקים ומתכפרים עוונותיו. והתועלת שמנקה ומטהר את מה שפגם למעלה ועושה נחת רוח ליוצרו.
